|
היא עמדה לבדה - שם, ברחוב החשוך.
חולצתה הלבנה הייתה קרועה מעט בחלקה העליון.
אך לא בצורה מחשידה, היא תתפור אותה מחר, דבר ראשון על הבוקר.
הרחוב החשוך היה שומם,
השקט החריש את אוזניה,
היא לא יכלה יותר והחלה לרוץ.
|
אני יושבת בחדר שלי, לבד, הוא נעול וברקע מתנגנת המוסיקה
הקלאסית שאבא שלי השאיר, בטהובן נדמה לי, ומקור האור היחיד הוא
מנורת הלילה שלי ואין אף אחד בבית... אני עושה את חשבון הנפש
שלי - ביומן.
|
אם כולם ילכו בעמק אני אלך בהר,
אם כולם ילכו בהר אני אלך בעמק,
כי סופו של כל דבר להיגמר והוא נגמר,
וגם העולם נגמר אך הוא רק חלק,
|
עכשיו,
כבר שנה עברה,
התמונה קצת השתנתה,
בית וילד,
כלב קטן...
|
אתה לא מבין מה עובר עליי,
מנסה לשכוח ולא לזכור דבר,
הכל נגמר,
ואין מחר.
|
לעתים בלי משים, אפשר גם להיכנס לעולם שלנו,
שהוא ככה באמצע,
שלפעמים נפלא ולפעמים נורא,
וככה טוב לי.
|
הרי בשבריר של שנייה,
שלוקח לתת,
העוויה של הפה שנקראת-
חיוך?!
|
הדמעות זולגות בלי הרף ואופפות את כולנו בעצב.
חשמל באוויר גורם לנו לעייותים קלים כל פעם שהוא נראה...
|
כשאדם אחד הופך לעני והשני לעשיר, אז אומרים שהעשיר שווה יותר
- אפליה.
כשאדם אחד הופך לערבי והשני ליהודי (אצלנו), אז רוב הפעמים
אומרים שהיהודי שווה יותר - אפליה
אז מה עם " כל אדם ואדם שווה"?
|
|
|
זה שערפת היה
שבועיים בחיים
אבל הוא בעצם
היה מת, רק
מוכיח שהתאוריה
שלי עם החתול
היתה נכונה!
שרדינגר |
|
