|
היא לא מוכשרת, אבל מנסה להיות מיוחדת.
היא מבקשת תגובות כי זה משמח אותה ולהסביר ניקוד
שנותנים לה כדי לספק את יצר הסקרנות שבה.
תודה. :)
אמא קוראת לזה התמכרות אבל אני, אני אוהבת לקרוא לזה ההרגל
הקטן של מאיה.
|
כל הכיתה מרוצה מזה שאין שיעור תנ"ך-אבל הוא לא.
אל תתפסו אותי לא נכון....הוא לא מאלו שאוהבים שיעורים וזה,
פשוט המחיר שההוא שילם לא היה שווה את זה.
|
פעם הייתה ילדה קטנה.
הילדה לא הייתה סתם עוד ילדה קטנה, היא הייתה מיוחדת.
הילדה מיוחדת בגלל שהיא מכירה את אלוהים.
היא לא מכירה אותו כמו שכולם מכירים את אלוהים אלא היא מכירה
אותו אישית.
|
כל היצורים החיים על כדור הארץ התחלקו לשני סוגים:
"אליים" ו"פיקציים".
היצורים האליים הם כל היצורים שאתם מכירים כיום כמו בני אדם
ובעלי חיים, והיצורים הפיקציים היו כל היצורים שאתם מכירים
כאגדתיים כמו שדונים, פיות ופאונים.
|
"תביאי לי את הפתק הזה ומיד!!!" המורה צעקה.
"לא המורה בבקשה לאאא! הנה אני שמה את זה בצד...אני לא אקרא את
זה...אל תקחי את זה-זה אישי!!" התחננתי אליה אבל היא לא הקשיבה
לי. המורה הייתה נחושה לבייש אותי והקריאה את הפתק לכל הכיתה.
היא התחילה לקרוא:
|
כאילו הכל נכתב מראש ואנחנו רק כלים שמונחים פה במין לוח משחק
ענק. כאילו מקרי, אבל בעצם חלק מתכנית גדולה יותר. כל הסימנים
מסמנים טובות כאילו שהוא, ששולט במשחק, באמת התחיל דווקא לחבב
אותנו. אותו ואותי זאת אומרת.
|
אני מביטה במראה על העיניים שלי, מנסה להבין את פשר המבט
המרחף, מגיעה להבנה פנימית ובפעם הראשונה מתחילת השיחה, נשמע
קול.
|
זה סיפור על שניים.
סיפור עליו ועליה.
הוא היה עוד אחד שמוכשר בכמה דברים והיא הייתה עוד אחת שלא
מוכשרת בכמה דברים.
הוא מצא בה, בתוך עיניה, את האדם המיוחד שהוא לא ידע שהוא חיפש
בכלל.
היא מצאה בו, ברכות שבה נגע בה, את המבט התמים שכל כך חיפשה.
|
יום רביעי, אני והחבר הכי טוב שלי תומר מטיילים ברחובות ת"א,
נכנסים לחנויות, קונים קצת (הרבה) בגדים וסתם נהנים ממזג
האוויר הנעים של הסתיו.
|
יום רביעי, אני והחבר הכי טוב שלי תומר מטיילים ברחובות ת"א,
נכנסים לחנויות, קונים קצת (הרבה) בגדים וסתם נהנים ממזג
האוויר הקריר של הסתיו
|
"למה???", בכיתי לרויטל, "למה הוא נזכר מאוחר מדי??? למה הוא
ניצל אותי ברגע של חולשה??? הרי אני אהבתי אותו כ"כ שזה שרף
לי מבפנים והוא...הוא מצידו ירק לי בפנים..!!"
|
את עוצמת עיניים,
מקבלת באהבה את קרני השמש,
חופרת עם האצבעות בחול,
בראש מתנגן לך עוד שיר אהבה ישן.
|
ילד מקסים שלי
נסיך יפה תואר שלי
אהבת חיי.
עד כמה עיוורה אותי האהבה
|
מחייכת
ומתפשטת.
מתרגלת למבט שלו
ומרגישה את הדופק שלי מתחזק.
|
שוב אוהבת
אבל הפעם אותך
שוב חולמת
אבל הפעם עלייך
|
אני מסתכלת עליך מרחוק וכל כך רוצה להתקרב ולהביט בך שעות.
|
מבט אחד על פני הפצועות מליל שישי ואני יודעת שפניי מועדות
למקלחת.
אחרי לילה קשה כזה אני חייבת להתנקות, מה שעברתי מלכלך כל כך,
אני לא יכולה לתאר עד כמה הרגשתי טמאה ומלוכלכת.
אני חייבת להתנקות לפני שאני מתפרקת לאלפי רסיסים קטנטנים
שילכלכו לי את רצפת השיש.
|
אני לא מבינה למה לוקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את זה.
אני הרי יודעת בדיוק מה אני מרגישה וחושבת עליו.
הלוואי והייתי מוצאת את כל המילים הנכונות להסביר לו.
|
אני מנסה להתרגל למשיכה המחשמלת הזאת שיש לי אליו...אבל למה
דווקא אליו שכל כך קרוב אליי?!
אבל אני, אני כבר למדתי לעשות את ההפרדה
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
היום הכי מקורי
זה להיות נדוש.
אודיסאוס |
|
