[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עדי האופטימית הנצחית
 
אופטימית נצחית


אל היצירות בבמה האהובות על עדי אופטמיסטיקאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עדי אופטמיסטיקאל היוצרים המעריכים את עדי אופטמיסטיק
אוהבת את החיים, גם כשהם קצת פחות אוהבים אותה.
בחורה גדולה, ילדה קטנה, צוחקת, בוכה,
שבורה, מתגברת, צודקת, טועה,
אוהבת. אוהבת אוהבת אוהבת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זה מכה בי שכל פעם כשלהילה תתפרק הצמה, אימא שלה לא תהיה שם
כדי לעשות לה צמה חדשה.
היא תישאר עם פזור ותזיע, ותבכה, ותכעס, ולא תבין, ואימא לא
תחזור.

שברון
כאבים
זיכרון
כוכבים

דיאלוג
כן. בשיא הרצינות. רוצה שאני אראה לך את ספר החוקים של
הצלקות?
מה, יש ספר חוקים?
בהחלט. ויש לנו גם ארץ משלנו.
מה, ארץ הצלקות?
לא. צלקציה.

אין אף אחד אמיתי שעוזר לך לקום,
ואת פוחדת לבוא ולבקש עזרה ממשית כי יש יותר מדי דברים עכשיו,
את לא רוצה להטריח, אז את שותקת.

התבגרות
עולם שלם קורא לך, כמו גם מצפה לך (ותודי, תודי שאת גם, קצת,
מצפה לו), הרבה דרכים שזורות אור מתנצנצות בתוך כדור הבדולח
שמצייר את עתידך בפלטת צבעים מיוחדת.

מכתב
"אני רוצה כבר לחבק אותך. אני שבוז נורא."
"גם אני רוצה כבר לחבק אותך. אל תהיה שבוז."
"אוף."
"מה אוף?"
"סתם."
"מה סתם? נו, תגיד לי..."
"אני אוהב אותך. ומתגעגע אליך"
הקול שלו רועד.

היא עדיין אוהבת ועדיין צוחקת ועדיין מתגלשת, מתנדנדת, הולכת
יד ביד ונהנית לעשות דברים של קטנים שמשאירים אותה שפויה בעולם
הזה.

התבגרות
אני רוצה לצבוע בי שמש עגולה צהובה-כתומה עם קרניים זוהרות,
אחת ארוכה אחת קצרה. רוצה לצייר פרפרים כחולים-סגולים שעפים
בשמים. וכמובן גם לקשקש רקע בכחול בהיר מסביב לפרפרים ולשמש.
אני רוצה שככה יראה העולם שלי.

אני ילדת הקסם הנצחית
ואם תשאל אותי "בכית?"
אולי אעשה ברוגז עם האגודל
אולי אבקש שכבר תחליט.

אני שואלת אותה איך היא יודעת איך דוב מחבק, אז בעיניים נוצצות
מתמימות מקסימה היא אומרת שהיא לא יודעת, אבל שהיא פעם חלמה על
דובים סגולים שמחבקים אותה.

כל מי שרואה אותך - אומר שאת מהממת ביופייך.
כן, אין מה להגיד, יש לך יופי מיוחד.
חוצמזה, שרואים לך בעיניים שאת חכמה. יש לך ניצוץ כזה.

הספד
לקחו לי כמה שניות לקלוט שגם אם הייתי מאוד רוצה, וגם אם הייתי
מאוד-מאוד רוצה,
וגם אם הייתי שמה מיליון פתקים בכותל וגם אם הייתי מתפללת כל
לילה לפני השינה,
וגם אם הייתי הילדה הכי טובה בארץ ובעולם ובגלקסיה -

מכתב
פעם הייתי שלך, פעם היית שלי,
פעם אהבתי אותך ואתה גם אהבת אותי,
פעם התחבקנו והתכרבלנו מתחת לפוך...


לרשימת יצירות השירה החדשות
מאז שאהבתי אותך
הכול השתנה לי;
רגשות קיבלו שמות
וצבעים התערבבו,
הצטמקתי במקומות מסוימים
והתרחבתי באחרים.

אני כל-כך פוחדת שיום אחד
תקום ותלך
שכל הניקיון הפנימי הזה
שעוררת בי

סוריאליזם
אולי ירח יצא ונביט בו בשתיקה נבונה
אולי נדבוק במוסר ונחייך כוכבים.

ואולי, באיזו מדינה נידחת,
היינו, או נהיה
שוב
יחד.

שיר ילדים
רעמים הם כמו כעס, ברקים כמו דפיקות
של הלב בשעה של עצוב מעורבב
עם שמח, כמו שמרגיש לי עכשיו.

את חושבת שיש לי סיכוי להינצל?
אם יש אור,
אז חייב להיות צל?

חרטה
אולי היית מבין
אבל אולי
היית נחנק

הרהור
ואיך זה אפשרי שהיא מרגישה כל-כך לבד
כשיש לה כל-כך הרבה ביחד?

שירה עתיקה
אל ירך לבבי
פן אשכח
כי אהבת אותי

שירת ימי הביניים
זה עוד לא מאוחר
שקט, והשמש יידום.

וידוי
אל תיגע בי פה
ופה ופה
ו - ש ם.

וידוי
קשה לי להביט לתוך עיניים
ולהגיד את האמת
קשה לי לספר על מה שחי בי
ובטח על מה שמת.

אם הייתי ילדה של ירח
הייתי שמחה בלילות
הכי אפלים.

אמרת שאני נכונה
רק לא נכונה לרגע זה

מינימליסטי
אתה הפספוס של החיים שלי.

ואני, אני מתגעגעת.

ערפילי
אתה יודע הרי שהדמעות האלה
יוצאות רק בשקט שיגרום לך להתפתל.

מורבידי
אני רוצה להיות
רזה-רזה-רזה
אני רוצה להיות
אחת כזו ש
מעזה.

ואת לא מבינה
ילדת כוכבים
כמו לקרוא מנגינה
שאין לה תווים.

סימני שאלה צצים בך כל בוקר
סימני קריאה בשעות אחר הצהריים.

את יפה כשאת צוחקת
את שקופה ואת נשחקת.

תחושתי
את לא נותנת לעצמך לאהוב ולהתאהב
לקפץ בין השלוליות ולגופך להירטב
את תהיי שם בשבילך, אם רק תשמיעי קול,
זה בסדר, את יודעת, זה בסדר לגדול.

אהבתי את הביחד שלנו באתמול ההוא,
אהבתי את האתמול ההוא, גם אם פחדתי
מהמחר של היום.

געגוע
אני רואה אותך בגשם של ינואר
אני רואה אותך בשרב של אוגוסט

יחסים
יש לו חיוך עם שיניים לבנות
אבל אני יודעת
שזו לא אהבה של נצח.

מינימליסטי
אני מקווה שהם לא שמעו
ולא רק עשו את עצמם.

געגוע
אצניע כאבי
לא תדע כי לבבי
עוד אוהב אותך מהמרחק הזה
עוד כואב אותך מהמרחק הזה.

תחושתי
בין אם יבואו ימים קלים יותר מאלה
ובין אם אתה כבר לא תהיה כאן

בלי פירורי הלחם
קשה לי למצוא את דרכי.

אתה ידעת כל-כך טוב
איך לפזר אותם שם בשבילי

אני מקיאה אותי ממני
אחרי שאני
טורפת דקויות של מילים
שאני בוחרת לתת להן
משמעות.

בני אדם בודדים מתכנסים בעצמם
משפילים מבטם ושותקים.
השתיקה היא הכלי של הבדידות מאי שם
ובין לבין, מחזיקים.

לפעמים -
זה סתם עוד רגע צובט.

אכזבה
אני מתגעגעת לעיניים שבעיניהן אני שקופה
ודרכן אני תמיד אהיה הכי יפה.

אולי נפגשנו פעם, באיזה יום חול
או אולי
בשבת

דמעה שנוזלת
ואני,
איני נבהלת

תחושתי
לעולם לא אשכח
או אשכיח זאת
מטעמים של
נוחות

אני כמו גבה לא מסודרת,
יש צורך לנקות אותי
כדי שאהיה יפה.

בדידות
בשעות הקטנות של הלילה - אז המילים מתעכלות
כשמוצאים את התשובות שחיפשנו - מגיחות להן עוד שאלות
כאילו לא שאלנו מספיק או, כאילו לא רצינו לראות
ככה זה בשעות הקטנות של הלילה, יש שעות, ויש שעות.

חלום
לקחתי דמעות
(למקרה של חירום)
והוספתי חיבוק של דוב.

והלב, הלב שאת מציירת,
את עדיין מציירת אותו שלם.

יש משהו בכלי הנגינה הזה - גיטרה
ובדרך שבה אוזני מפרשת את הצלילים
אני נעלמת אל תוך עולם מבולבל -
כזה שאין בו מילים.

פיוט
עייף האדם הזוכר צלקות
שעדיף היה להשכיח.

געגוע
הרי האהבה ההיא היתה
אהבת ילדים
ומטבען של אהבות כאלו
להיגמר

שיר ילדים
גשם בא, גשם טוב,
תהיה איתנו, אל תעזוב.

[עכשיו זה לא מחר
ולא אחר כך ולא עוד מעט
ולא אולי ולא לא.
עכשיו זה כאן
בזה הרגע
עכשיו זה פה, העכשיו הוא פה.]

לאן נעלמה הילדה הקטנה
שרוקעת בשתי הרגליים
לאן נעלמה הילדה שמתאמצת
לא ליפול מהשוליים?

עצב
ברגע זה אני לא
זקוקה בכלל לחנופות

חיי עשויים להיות דלילים
לא שלמים אפילו
אם לא אלמד כיצד
לצאת מדעתי

תחושתי
לא טאטאת האבק,
לא ניקית את לבך
מרסיסי הכאב
הקטנים.

אני לוקחת שתי רגליים
ורצה רצה רצה רצה רצה רצה

העצים כבר ערומים בחוץ, גם את קצת עירומה,
לא טוב לגנוז סודות במגירות הנשמה

רציתי שזה ימשיך
רגע לפני שמחשיך
רגע לפני ש
ידהה

אמונה
אנשים דאגו לה,
לבבות שאגו לה,
הושיטו ידיים,
הסתכלו בעיניים,
לא ויתרו,

בדידות
לאהוב זה לגעת, לגעת זה להרגיש,
להרגיש זה שוב לאהוב, רק בלי להכחיש.

הרטוב הזה בעין
הוא לא בגלל טיפות הטל
ולא בגלל קילוף בצל.

על מי את חושבת שאת עובדת?

הגעגוע
לא נעלם
הוא רק משנה צבע

יחסים
הצצתי בתמונות שלך
בפייסבוק

זכרונות
דממת הלילה מצרצרת
אוזנך כבר נימולה
שקט לך כאן מדי
וזו לא את.

סוריאליזם
ואני חייכתי ואמרתי שזה קצת מבלבל,
כשמצד אחד הוא מנוכר, ומצד שני כוכב נופל.

אמונה
ואני
בין רסיסים של אמת
טובעת בים זיכרונות

עצב
אולי אני לא מסתכלת מספיק
כי אני לא מצליחה לראות.
לא. איני רואה.
איני רואה.

ותעשה שהפעם הזה
יהיה עכשיו.
ותעשה
שהעכשיו הזה
יהיה יפה.
תעשה שאני אהיה חולה
במחלת האהבת.

ואני, אני מאמינה, בלי למה, כמה או איך
כי זה בא והולך, ושוב בא והולך.

געגוע
ברורה לי מכל
ושקופה מכל ראי
היא אותה הדמעה
שניסית להחביא

וידוי
זה לא נראה לך טירוף
שיש בינינו חוט שקוף?

נגיעה בריחה נגיעה
ב ר י ח ה

אולי זה השיר האחרון שלי
השיר האחרון שאכתוב
אי פעם

יום אחד אולי אהיה טובה מספיק
כדי לא לברוח ולהתקמט
רגע לפני רגע האמת

תחושתי
אז מוכנה כבר ארגיש
להפסיק להכחיש
את מה שאני מרגישה.

אני יכולה להשתמש בדימויים
עד מחר, אפילו עד מחרתיים

יש משהו מזויף בלכתוב על החורף הקר
כשזה בכלל קיץ בחוץ,
יש משהו כואב בחיוך של ילד
שאני יודעת שבפנים הוא לחוץ,

מבפנים לא השתניתי
אני רק כאילו ילדה גדולה
שחיה בעולם של גדולים
עם הרבה סימני שאלה

עצב
אז איך זה שעכשיו אני
רואה כוכב נופל,
והלב שלי מתחיל לצרוח?

ולא נבלע ולא נרפא,
האור נקטף, התום נשטף,
טיפה
ועוד טיפה.

אמונה
נושמת עמוק, מוחה הדמעות,
רואה באופק הרים וגבעות.
מנסה לעוף אל האור הנכסף,
אך איני יכולה, כי שבור הכנף.

אהבה
אז אדע כי נשימותיי
לא יהיו למשענת,
כי אם תהיה זו
ידך ש
אוחזת בידי

כשאספור עד שלוש
אתה
תצא לי מהראש.

אחת שתיים
שלוש.

הרהור
לבדוק את הגבולות ולחפש אחר האור,
לעצור את הנשימה ולגעת בקצה.
אתה מוזמן להצטרף,
אם אתה רוצה.

חלום
כשיצמח בי הרגש
לבי יתהווה,
העצבות והאושר
יתחלקו שווה בשווה.

כתם, אפילו מצלולה של המילה הזו מפחיד,
כתם, כתם, כתם, כ ת ם.

אתה זה שאמרת
שנדמה לך שהפעם
אני
כבר יותר
מחושלת.

הרהור
טוב לי ורע לי וטוב לי ורע לי
ורע לי וטוב לי ורע לי וטוב לי.

פיוט
האוויר הנושף על כתפינו
כאילו לוחש בשבילנו

שכול
אתה חושב שאתה כל יכול
עד שאתה פוגש את השכול.

עצב
בארבע לפנות בוקר אני נכנסת למקלחת
כדי לשטוף מעצמי את הלכלוך הזה
שנקרא אתה

תחושתי
אני לא ממש יודעת איך,
כי כשאני רוצה לכתוב אותך
הכול בי
מסתבך.

אתה הפסיקים שנשמטים
בין שטף קצף המלל הסבוך

געגוע
אני זוכרת לזכור
ויודעת לדעת
מקשיבה לשתיקות
וקרובה מלגעת

לקחתי לי פיסת מציאות
ובועה
שלוש מילים
ושבועה.

עצב
הייתי רוצה ללמוד איך
לשפשף חזק את הכאב הזה
עד שגם הוא ימות.

וידוי
הרגש הזה שחי בי
ופעם בי ונשם בי,
אני כל-כך מפחדת
שהוא קצת נעלם בי.

הרגשתי
שעוד שבריר שניה
עוד רגע אחד

וידוי
כל פיפס
אני נבהלת
אני מדודה בחיוכיי
נפרשת באיטיות

תחושתי
מה שמפחיד אותי זה
שתראה אותי בבוקר
ותברח.

מי שעומד מאחוריי, מלפניי ומצדדיי
הוא העומד, אחת שתיים שלוש.

אהבה
אהוב אותי
לא אהבה קיטשית ומטלטלת
מרעידה ומבלבלת -
אלא, אהבת חיים.

מעולם לא דמעתי מחמת גאווה
אך הייתי גאה, והנני,
מביטה בכמיהה בחלונות ראווה
מקווה שההשתקפות תצילני.

אני לא כל-כך יודעת לאן הן נעלמו לי
הן בורחות לי, מתחבאות לי
הן נוזלות לי בין האצבעות,
אני מרגישה אותן בוערות בי

שיר ילדים
איזה מן כוכב זה, כוכב כה מיוחד
תמיד נוצץ מלמעלה להזכיר לי שאני לא לבד

הישברי, מראתי, אל תראי לי יותר
את אשר משתקף לך מבעד
כי שברי הזכוכית שיוותרו מאחור
לא יוכלו להביט בי בלעג.

אני מנסה דרכים בהן אוכל
לנגוע
בך ובזיכרונות
הסגורים בתוך תיבת פנדורה

לא רוצה להיות כאילואית,
אני יוצאת
מהמשחק.

הייתי שם
איתך
בשבילך
גם כי רציתי להיות

אילו רק היית יודע
איך האצבעות שלי
מריצות אותנו
על גבי המקלדת
או על גבי
דפי נייר מקומטים.

אתה מוזמן להיכנס אל תוך
נבכי נפשי הבוערת,
לצפות בי כואבת, כועסת, סוערת

בוא נטאטא
מתחת לשטיח
את כל מה ש
חשוב

זכרונות
נקודת האור שלעצמי אני בוחרת:
החיים

אני עושה קוקו בלוף בשיער
[כמו שאני מבלפת את עצמי
די הרבה
בתקופה האחרונה]

עצב
ואף מילה
לא תחזיר אהבתך
שנחתכה
בתער.

אני יכולה ללכת על קצות האצבעות
אם אני רוצה
ולגעת בירח ובכוכבים.

עם הזמן אני אהיה יותר שלמה, אתה תראה,
אני כבר לא אהיה מנופצת לרסיסים
ולא תצטרך לאסוף עוד את שבריי המאוסים

גם לענייני החיים
יש תאריך תפוגה
בו הם פשוט מפסיקים
להיות.

תן לי ביטחון
במילים ובשתיקות

אכזבה
אל תצפה ממני להחזיק אותך שלא תיפול
בסוף אני אביא אותה בנפילה
אל תצפה ממני להגיד לך שאתה יכול
אם אני בכלל לא יכולה.

אולי אנחנו
בעצם
שני קווים מקבילים
ולעולם לא ניפגש.

בדידות
בקיץ
העלים אינם נושרים
אבל
אני זו שנושרת.

אכזבה
חצי ועוד חצי
זה שלם.

אני הכי טובה ב
להיעלם.

הרהור
אני מבלגנת
את המילים שלי
כדי אולי למצוא בהן
קצת סדר

זו רעידת האדמה
הפרטית שלי
שמונה פסיק תשע בסולם ריכטר

ייסורים
גם הכאב כבר לא שלם
כי רמסו לך אהבה
זה כנראה לא משתלם
להיות ילדה טובה.

תמיד רציתי שתכתוב עליי שיר
ובו תשזור יחד מילים
חמוצות-מתוקות

שכול
בשבת בערב
היית שבר כלי
ורציתי לחבק אותך
אבל אתה כבר לא שלי

הוא תפר לבבות
וחיבק ירחים
הוא רקם עננה
וחלם שיחים.

מורבידי
אני שונאת עצמי בגלל החולי
אני שונאת עצמי בגלל הבריאות
אני שונאת עצמי בגלל האנומליה
ועוד יותר בגלל השפיות.

סליחה
אם לפעמים אני
לא מצליחה
להכיל
להתמודד
ולהגשים.

תבכי כבר ילדה
נעלם בך הרגש
כבתה בך השמש,
את עוד מהססת?

אם הלב הוא שריר
אז שמישהו
בבקשה יסביר

וידוי
ישנה רכות בלתי מוסברת
בדרך בה אתה
הוגה את שמי

גן עדן
בין העונג הזה לעונג הבא
גן עדן, גהינום, שאלה, תשובה,
אגיש לך קורט מילים,
חופן שתיקות
(כשאני מבשלת, לעתים
אני מתבלבלת בכמויות)

יום חול הופך בין רגע לחג
ורגשות חדשים
הופכים למושג

שכול
אם היו לי עשרים ידיים -
גם הן לא היו
מצליחות לנחם

געגוע
תודה בעד זה שתמיד היית בעד
גם כשהיה לא נעים.

פיוט
כמו בים של בדידות הסוער וגועש
כך גם לב האדם לעתים מתייאש

אהבה
צרצרים שרים לי ברקע
וכמעט לא נותר בי כאב.

אני רחוקה ועמומה, כמו תמונה
מטושטשת,
אך איני כזו באמת,

אהבה
כי את הקטנה שלי
את תמיד תהיי הקטנה שלי,
אני תמיד ארצה
ללמד אותך דברים ולדאוג לך
ולעשות לך תסרוקות בשיער
ולספר לך סיפורים לפני השינה

אמונה
תן לי את הכוח
לחוש נאהבת,
להיות מחובקת ברגעים קשים,
או סתם בימים אפורים
של חורף.

כמיהה
תשאיר לי את ציוץ הציפורים
שיעיר אותי מוקדם,
תשאיר בי את כל מה
שהופך אותי
אדם.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יש לי רק רגעים של חולשה ורגעים של בכי ורגעים של תסכול
ורגעים של מחשבות מעוותות ורגעים של אי שפיות כי
זה הכול ברגעים, נכון? זה הכול בא והולך, נכון?
זה הכול בר שינוי, נכון? כי אחר-כך יבואו רגעים אחרים, נכון?
אתה הבטחת שהם יבואו, אתה זוכר איך שהבטחת?

הרהור
זו אני מאחורי המילים
מרקדת לי בין הצללים
בורחת אל תוך עולם של אותיות

כי אני לא אוהבת כשאהבה מתפוררת לפירורים קטנים,
אני אוהבת כשאהבה פורחת ומלבלבת,
ועושה עיגולים של עשן כמו ביום קר בתוך הלב.

והיית מלטף
ומקלף
ממני את כל השכבות,
היית חזק יותר
מכל האהבות

תראי, אמא, היום הגננת נתנה לי מדבקה של סמיילי
כי הייתי הכי טוב בגן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
זה קצת מוזר
שאפשר לעצור בכי ואפשר לעצור מילים
ואפשר לעצור בכביש ואפשר לעצור אנשים,
אבל את הזמן אתם לא יכולים
לעצור.

איך אתה לא שם לב שזה כואב לי
כשאתה נוגע בי?
איך אתה לא שם לב שזה קשה לי
כשאתה אוהב אותי?


לרשימת יצירות הצילום החדשות
חיית מחמד
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה




לא נותנת לי
מנוח התהיה מיהו
אשר היה הסלוגן
הראשון


תרומה לבמה





יוצר מס' 77088. בבמה מאז 26/6/07 1:07

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדי אופטמיסטיק
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה