[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עדי מור
ICQ 106817065 106817065
אל היוצרים המוערכים על ידי עדי מוראל היוצרים המעריכים את עדי מור
רוצים לשמוע על עדי ?
פשוט תתקשרו - היא אוהבת לדבר .




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פנטזיה
אני הולכת במוזיאון ההוא ומסתכלת על הבנינים ההם ונזכרת איך אז
היה , משפט קצת לא ברור אהה? אבל בכל זאת כך הרגשתי וכך אני
מרגישה.

יומן
אני רואה אותו בדמיוני, שוכב שם על הכביש כולו מלא דם , אני
יודעת שהוא היה ער , שהוא הרגיש את הכאב שהוא הרגיש את הפחד .
אני רואה במוחי את אותו אדם שהרים אותו מהכביש , הוא לא יכל
להסתכל עליו , רק הרים אותו בעדינות , "הוא בטח היה ילד יפה "
חשב לעצמו , לא יכול

אהבה
"אחרי מאות השנים הנסיכה פגשה את הנסיך ,שניהם היו בטוחים
שהרגע המדהים הזה לא יגיע אבל כשהם התבוננו אחד בשני וחייכו הם
ידעו שהם נועדו לחיות ביחד לנצח נצחים"

אני זוכר את ההרגשה, עמדתי שם, כולי מתרגש מזיע ובוכה שילוב
מנצח. הפנים שלי זהרו מאושר (או מהזיעה, לא בטוח) וחייכתי
כאילו מישהו דפק לי בננה בפה וכל הקהל קם ועמד על הרגליים וצעק
ואז נשמע ההימנון, ההימנון שלי! חשתי כזו גאווה פתאום

כשהוא מת, בקשו ממני להספיד אותו .
מה קשור? אני? הספד? שלו?
אני אפילו לא הכרתי את הבן אדם...
אבל ההורים שלו בקשו, ולסרב להם זה לא נעים במיוחד.

היפרדות
הם ישבו יחד, הוא לצידה, היא לצידו מחייכים אחד לשני את
החיוכים הדבילים האלו יודעים שזו פעם אחרונה שלהם יחד...

הם הגיעו למצב שבו נושא השיחה המרכזי היה מוות, היא סיפרה שפעם
כשהיא הייתה בלונדון היא ראתה שוטרים שמוציאים גופה של בחורה
עירומה מפח האשפה והוא סיפר שהוא היה בפיגוע בנתניה וראה חלקי
גופות מפוזרות לכל עבר ואז לקראת סוף הערב הוא שאל אותה: "חתכת
פעם גופה?"

מכירים את אלה, או את אלו, או אותם, או אות ?
הם בעצם אנחנו...

היד שלו לא הייתה במקום , וגם הלשון שלו , שתיהן ברחו ושיחו
איתו מחבואים , הרגליים שלו היו באמצע משחק תופסת אז הוא לא
יכול היה לחפש את לשונו ואת ידו הימנית , בנתיים ידו השמאלית
התחילה להתקלף ...

כן אני ילדה תמימה , אני יודעת , ילדה אופטימית שחושבת שהיא
יכולה לשנות את העולם ולגרום לכל האנשים להתנהד כמו בני אדם.

שוב, החלטתי ששום דבר לא יעצור אותי בדרכי להדליק את הכאמל
ליייט שלי, שכל ככך מתה לקבל מציצה. חיפשתי בחדר של אחותי
שמעשנת "בסתר" (טוב שלא כל בית יודע). בכל מקרה, היא כנראה
מעשנת ממש טוב בסתר כי לא מצאתי מצת.

הוא קם בבוקר עם חיוך , הוא שוב חלם עליה .
היא קמה בבוקר עם בחילה עצומה, היא שוב חלמה עליו ....

יומן
אתם מכירים את זה שכשאתם במיטה, עייפים פחד עומדים להרדם אבל
עדיין לא ואתם חושבים על כל מיני דברים שרצים במהירות במח
ופתאום מגיעה המחשבה הזאת של מוות


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
הייתי מביאה לך זר ורדים
היית רואה רק את הקוצים
ועדיין - אהבתי

הרהור
בסופו של היום אתה רק גדלת ביום נוסף
זו התכלית של אדם ממוצע
אתה תעבוד ואתה תשקיע
ולמרות שתכחיש הרי זאת עובדה

מינימליסטי
כמו שחתול פוחד מהמפגש עם הכלב
כך פחדתי מהמפגש איתך
כמו שהחתול בסופו של דבר מביס את הכלב
כך בסופו של דבר הבסתי אותך

גורל

לפעמים צריך לחתוך בצל -
כי יש דמעות שמסתתרות מאחורי העיניים,
כי המקור שלהן לא ברור אבל מכאיב כל כך
כי יש ימים ורודים שמכוסים בענן שחור,

מבט מעורפל חודר לעמקי נשמתי
רוצה לצרוח בכל כוחי

ואם גם זה לא יקרה ,
מה שבכלל לא נראה לי הגיוני,
נזדקן נתקמט ונעזר בשכנה
כדי ללכת להשתין.

תחושתי
הולכת עקב אחר אגודל,
מפחדת - רק לא ליפול מטה...

עצב
השקט צונח בין צמרות העצים
כל מה שאני שומעת זאת צעקה לוחשת
צרחה של אדם שהלך לאיבוד
אדם שמחפש את עצמו...
ומצא.

הצבע הירוק שולט בסיוט
כשאני חושבת עליו בא לי למות
הוא צועד בטורים ושלשות
הוא מלא בקצינות ורס"פיות

קשה, כואב ובוכים אבל אך ורק באהבה

תחושתי
ולחשוב אולי שוב אתם נפגשים בסתר - או לא בסתר...
ושלא תבין לא נכון - אין לי ספק שלא קורה שום דבר מעבר.
אז מה אתה רוצה שעכשיו אעשה?
שאתכופף, שאפול, שהגיע לקצה?

מחבקת אותו מנסה להרגיש ,
אומרים שהלב הוא שריר גמיש .


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
אין לי את זה!
עכשיו ישבתי בערך חצי שעה וניסיתי לכתוב משהו שאני אתגאה בו
ומה גיליתי?
אין לי את זה, אני לא מהאנשים שהכשיון זורם להם מהידיים, לא
עומר קינמון ולא נדב גרינברג.

האמא שלי שפתאום כל כך אכפת לה עולה למעלה בריצה והדבר הראשון
שהיא עושה זה לצעוק "זוזי מהשטיח את מלכלכת אותו בדם " ממש
חמודה האמא שלי מתה עליה...

אהבה נכזבת
עברו שבועיים - היום ואני עדיין לא מעכלת.
עדיין משחזרת את הלילה הנורא בחיי.
הגעת אלי הביתה, איך שמחתי לראות אותך אתה פשוט לא מבין

למה לאנשים לבכות?
מה גורם להם לרצות לשפוך מים מעיניים?

הרהור
אבל עצוב לי, לא יודעת למה, תמיד עצוב לי. גם ברגעים שבהם אתה
אמור להיות הכי שמח בעולם, אז אני שמחה בחוץ וגם חצי בפנים,
אבל החצי השני עצוב. לא אני לא בדכאון, אין מה לדאוג (אם בכלל
יש מישהו שדואג).

אני יושבת לי בחדר שומעת מוסיקה... המערכת בפול ווליום והדבר
היחידי שאני התרכזתי בו זה הקווים הקופצניים האלה פעם למטה
נמוכים כל כך שכמעט לא רואים אותם ופעם למעלה מתפרצים גועשים
כאילו הם יפרקו עוד רגע את המערכת הם מזכירים לי את עצמי...




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
רציתי לכתוב פה
משהו עם סתירה
פנימית,
קונפליקט,
דילמה, משחק
מילים משעשע,
סאטירה, הומור
שחור,
אירוניה... אבל
יצא לי סתם
חרא...


תרומה לבמה





יוצר מס' 3147. בבמה מאז 17/5/01 8:36

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדי מור
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה