[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 142493290 142493290  
מישהי אחרת


אל היצירות בבמה האהובות על עדי מולדןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עדי מולדןאל היוצרים המעריכים את עדי מולדן

לרשימת יצירות השירה החדשות
אני נותרת על מראה
שבורה

אני משייפת את חלומותיי
בפצירה חדה כתער

אנה ואני
יושבות במסבאה שבסמטת
הנעורים.

בשדה התעופה
הצ'כי,
ליד מסוע המזוודות

החורף מתקדם בצעדים חפוזים
ואני מכוונת מחדש את שעוני
שעה אחת לאחור.

נקודות החן שעל עורך
הן כמו היבשות על פני הארץ
יפות ושונות.

כל השירים שהיו
פזורים על מיטתי
כעת
המריאו לשמיים.

אצבעותיי
מרפרפות בעמודייך השקטים
מנסות לזהות דבר- מה
מוכר

לחבק אותך
עדיף מחיבוק ידיים

אך כשהאותיות שבי
מאבדות מצורתן
והמילים הופכות קרות

לא היו עוד הבהובי אורות מטוסים בשמים,
או רחש זמזום חרקים ליליים

לפעמים
אני אומרת
הרבה מילים גדולות

משהו, שאיני יודעת כיצד לכנותו
בוקע ממני אט-אט

המילים שמבעבעות בי
בזמן הכתיבה
מזכירות לי את אותן השעות
ממש לפני השינה

זרמי הרוח וגלים האפורים
נוגעים בו
לפעמים

הירח חודר
מבעד לתריסים השפופים
ואני מגיפה את שבתוכי.

כשאמצא זהב
באחד מחיפושיי הרבים

שואה
מיליוני שמות אבודים
מתעופפים להם בין עננים
מחפשים שקט
חבולים

ביקורת
אני חוששת שאבדתי בהמון.
הוא אץ ודורס
כל תקווה, כל חלום.

תחושתי
הונחתי במרכז השולחן
קנקן מרוקן
נהנית על חשבוני
העיקר ששבעת

אהבה
הגשם השתגע מבעד לחלונות
הנוצצים,
והשמיים העלו חיוכים
נסתרים.

ביקורת
ספר לי כמה כדורים ירית היום
אמור לי היכן אוכל למצוא מעט רעש
בדממה היוקדת הזו.

עצב
שאוחז בי חזק
לא מרפה
לא מראה
שום סימן

אינטרוספקטיבי
השלכתי כמה עלים יבשים
לעבר העץ
אך הם נעלמו כמו שאני כבר נעלמתי.

אהבה
אני
שזורה, פזורה
בהשתקפות עיניך

ביקורת
מתפלשת
בתוך שלוליות של טירוף
כמו חיה בלתי מרוסנת

געגוע
שוב זיכרונות מכים בי,
איך שהיית עם קולך הערב
משנה את משב הרוח.

אינטרוספקטיבי
אילו פניי
היו מקושטות חיוכים
אולי הייתי
מאושרת.

אין בי
קמטים של חיוכים

עצב
אין לי אמונה.
היא עזבה לפני שנים רבות
לחיפוש אחר עצמה
בין כל שאר האמונות.

כשהחושך עמד בפתח
ובזרועותיו שמיים ריקים מכוכבים
את היית זו שהדליקה

כמיהה
מאחורי הוילון
מכסה את גופי
בבדו המאפיר והעבה

הוא צוהל בשקט
רק שלא ישמעו

יחסים
אנחנו
זן נכחד,
זוג שאבד
הרחק מהשבילים הבטוחים.

אינטרוספקטיבי
מפזמת מנגינות,
יורקת מילים
חסרות תכלית?

אינטרוספקטיבי
אני אוהבת
תמונות ישנות של עבר משמח
להיזכר במבט שכעת איננו
דעך עם הזמן.

אהבה
אני כבר יכולה לראות אותנו
יושבים בשמש,
בגשם
ובשלכת הזהובה

אני לא זוכרת כיצד להניע את ידי
או את מה שמאחוריה.

בדידות
מפיץ אור
דולק כשחשוך
מפזר הפחדים שעולים באפלה
יוצר לך צללית, חברה.

רק שקיעה רכה
בשעת דמדומים מנומנמת
המיוחדת לי - ולי בלבד

אינטרוספקטיבי
כולם חושבים,
שאני בונה ארמונות חול
רגילים,
ושאין שום משמעות

אינטרוספקטיבי
אמנם אני אריה
אך לא נותרה בי שאגה.

אהבה
אתה
משיר עליי את נוצותיך.
הן
עוטפות אותי ברכות מדגדגת.

כתבתי אלפי מילים
על הגב שלך

יחסים
אתה משותק, שבור
על מרצפות מסדרונותינו

אתמול בהלוויה
קרני השמש חתכו את האוויר
בדממה יוקדת

געגוע
אתמול היה,
שיר ערש חלומי,
התנגן בכל מקום סביבי.

בדידות
ואולי הוא יביא
אותך
עטוף נייר לבן

תמיד ידעתי
שחוסר ידיעתי, גובל,
בבלי היתר,
בידיעתי התמימה, הלוהטת.

על ספסל רטוב מהטל שירד
לפני זמן מה.

גיהנום
בדרך הביתה
ראיתי חתול מת
ככה סתם, מרוח על הכביש

הרהור
אך אל תגלי להם מה שוכן בלבך
פן תרבוץ השממה.

בחנות הספרים
יד שניה, שבפינת
הרחוב הראשי

סוריאליזם
הופתעתי לגלות
כי ביתי הצמיח לו כנפיים

אכזבה
במבנה זה
הומה פרצופים צעירים
חסרי כל אמונות
מלאי רצון
להעביר זמנם

בדידות
הם קנו אותי
מהשמיים
ובקשו חסדים

במפגש אקראי ברחוב
ממלמלים הברות מיוזעות על הבז בשחקים.

כשכתבתי לך
בעיפרון
את כל מה שעבר לי בפנים

מצב
צימאוני רווה
ועתה אני שרויה בין חום לתכול
ואתה הוא בעל המכחול

ביקורת
וחוטם חיי מרחרח אחר
אמונה גוססת

גם אני כזאת
כמו אותו נמר מפוספס
הנע במעגליות חוזרת

ואתה שואף-נושף
את החמצן שאוזל בחדר

אני, גובהי ממוצע
אך גובה מלותיי רם

יש לה יכולת
יכולת נסתרת
בורחת איתה שוב ושוב, כשאני מרגישה מיותרת

תחושתי
ובעוד אותן המילים שלחשת
מהדהדות בתוכי,
מכות כל פינה,

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים",
אמר הדוקטור
אך אני בחרתי להישאר.

אז אני בוכה עם דמעות מזהב
ואני בוכה, ואתה כזב
לא רואה, לא רוצה לראות
דמעות

הרהור
הייתי רוצה,
לשמוע את דפיקות לבך,
כשאני לידך,

אהבה
אתה חוקר אותי
על עיניה השחורות,
על מסעות לבה העייף.

אהבה
האהבה
שהייתה רוקדת עבורנו
ריקודים בצורת נשיקות

ביקורת
האור מתחבא בארון
ואנו מסרבים לחפשו.

פעם הכרתי איש שחי בתמונה.
מסביבו הייתה מסגרת אדומה.
כל חייו בגן בוטני
הוא רצה להיות ספונטני
אבל לא יכול לצאת.

אהבה
האם אתה זוכר
את אותן רוחות קרירות
באותם לילות ארוכים וחסרי דאגות?

היום השמש כמעט זרחה
ואני כמעט חייכתי

אוכל להבטיח לך
שהמדים
אותם אני לובשת

בדידות
דמעות זולגות מן התקרה
והמיטה חנוקה.

יחסים
אישונייך מרצדים מצד לצד
כמו לא מוצאים את מקומם.

מגדליי כבר קרסו
התמוטטו
למראה צינורות חיי
הסדוקים

השעון רומז לי,
שהזמן הולך ונגמר.
והמראה צועקת,
שעוד מעט כבר מאוחר.

אינטרוספקטיבי
שנים שאני עומלת בחריצות.
מניחה לבנה על לבנה,
קודחת, מנסרת, ממסמרת.

אתמול בלילה
פגשתי את הזעם.
הוא הזכיר לי
איך הכל היה פעם,
הוא הראה לי
כמה עכשיו רע לי.

חלום
עיניי מבקשות שוב ושוב
שאקל על כאבן
שארטיב אותן בדמעות שחרור

וגם אני
עם שערי כקרני השמש
משתלב עם גוון הזהב והחמדנות

ביקורת
אידיאלים נמכרים בשקל תשעים
הכל זול היום, הכל נעים היום

ועורבים
מקרקרים מחוץ
לחלון

מחלחל בין טיפות הגשמים
לפרחי הנוי החגיגיים
מתערבב עם הדמעות
פוצע את פניי הרטובות.

שואה
השבילים מלבי לשפתיי
חסומים.
אך דמי זורם בנחת
ואין מפריע בדרכו.

גן עדן
במקום בו שמש וירח נפגשים,
ומפזזים לקצב כינורות,
וכוכבים שנפלו, קמים לתחייה.

תחושתי
עינייך סואנות,
מלאות מזימות וסתרים,
כמו חיילים ממוקדים הרצים לעבר האויב.

עבים קרבים במרום
וריח של דבר מה חולף
בי נוגע.

אכזבה
בחלק המוצל שעל הספסל
בפינת הרחוב
שוכב לו אדם זקן

ביקורת
לבבות ריקים
חלולים מכל רגש
אנשים רדודים
לכודים בבתיהם

מצב
והתפאורה, והתלבושות
מעוצבים
במתקתקות מושלמת.

אינטרוספקטיבי
רוקדות ואלס על מרבדי נחושת
הן עייפות ממחשבות
על אור ניאון חיוור הפושט על עורי העצל.

אהבה
אתה מביא לי
זרי קונכיות עם מלח ים בדופנותיהן
ומבשל לי אהבות בנוסח סודי.

תחושתי
הם קומצים כף יד וחושפים אגודל חיוור
לעבר כלי רכב על הכביש המהיר.

שבתי אליכם,
דפים עלומי-שם, אותיות שבריריות,
מילים משתקפות.

ארספואטיקה
השירים שלי,
בנויים תו, תו.

מלותיו הבלויות
דחוסות בכפות ידיו
הקמוצות

ארספואטיקה
אני לוחצת יד מזיעה
אל עט קרירה

תחושתי
משהו בתוכי
רועד
נע בין פינה לפינה
בבטני הקפואה

וכשהוא מתעורר
קם לתחייה
לאחר שנת חורף ארוכה

חוסר אונים
קשקש עליי
צייר הבטחות
מלאני בכל פינה ריקה

תחושתי
אולי נמצא איזה מבצע
של אהבה אינסופית וחופש

הרהור
זוכרת איך היית
מסובב ראשך ומשתעל
רסיסי בדלים.

ערב השנה החדשה
ואני מכבה את האורות

זיכרונות משתרגים על הגדר
כמו שיח פרחים
מתלפף.

ארספואטיקה
הוא מסתעף לחוטים רבים
פרומים

עצב
שמיעתי,
תעומעם על ידי
מוזיקה צורמת,
שכבשה לבבות אחרים.

אהבה
צחוקך ירקיד את משאלותיי
למציאות שובבה,
שתלכוד גם אותך.

ושעליי לשפר את מיומנויות
השירה, הריקוד
והמשחק שלי

סוריאליזם
הם לא מאמינים
באמונה.
הם אומרים, שזמנה תם,
נעלמה מן העולם.

ערפילי
את מחפשת עצמך
באור הירח,
בצללים הנוצרים
בין הסדקים הישנים.

הם רק שברי מאמצים
מתוך אילוץ מוכר
שאני כופה עליך

שפתותיי נעו כמו רוקדות ריקוד זר
בטעם פה מוכר

קצרצר
את נודדת בצל האופק
וחופייך שזורים צדפים.

הוא מנגן את נשמתו
ללבבות העוברים בקרבת מקום

היום עסקתי במחשבות
על הריק הקיומי,

אני נמשכת לצלליות העמומות
שעוטפות אותו.

שם, בין גרגירי החול הזהובים
מפוזרים חלומות

שואה
טקס יום השואה
בבסיס
ואני במדים הירוקים

עצב
על רצפת עץ
בחדר גדול ומואר
יושבת דמות חשוכה

נשיל כמה דמעות,
ועור מת.

הרהור
יש לי קופסא,
ובתוכה זיכרונות.
היא מכילה כל מה שיכול היה להיות.

ערפילי
העננים קראו לי:
" בואי את שלא נרדמת. למעלה טוב, למטה את מיותרת..."

הרהור
הוא פורט כמו מטוס סילון באופק
מחובק עננים

גן עדן
וודאי ההוא שם למעלה
סופר כוכבים, מזכה אוהבים

כל התווים
התערבבו על שולחן הקפה
בסלון,

אני נמרחת
על רצפה קרה.
לפעמים מגיעה לתקרה.

הירח מפריד בינינו.
והכוכבים, נתיניו הנאמנים,
מנצנצים כמו עיניך לאור הזריחה.

שיר ילדים
ולפעמים פורץ לו ריב
בין הקיר השמאלי לתקרה

קצרצר
אני מאבדת שליטה על שק הדמעות

אהבה
כשאתה שר לי,
אני מצמיחה כנפיים,
ומרגישה איך קולך
מחלחל לעורי הסדוק ומרווה את היובש.

אכזבה
רציתי לדעת לדבר עם כלבים,
ולשמוע את שירת הכוכבים.

קצרצר
אני הופכת כנפיי לסנפירים
ודוהרת במצולותיו לצד סוסי הים.

פניי זולגות אליו
כמו טפטוף גרגרי חול ספוגי מים

כשהסטתי אותו,
כאילו יצאתי מתוך חלום חבוי,
ראיתי נופים מרהיבים ואת צבעי הקשת בפעם הראשונה

עצב
הכוכבים קטפו אותי
הביאוני
כשי ללבנה.

נותק גם חבל הטבור
שאהב להתלפף סביב צווארי

כשנפגשנו היום
ראיתי בעינייך כתמי חלודה.

שבלולים משתזפים על שפת הים
ושחפים לבנים מפשפשים בחול.

הגות
ושם, בין שלגי הפסגות
אני אנטוף,
כמו שרידים של חורף רחוק

אהבה
אז נגן לי מלודיות עמומות במקצת
כדי שאדע לבטח שאתה פה.

גורל
אך האדים
בורחים מבין האצבעות

לב מקריח
ושיער מראשינו
נושר.

יחסים
שתי כוסות לימונדה קרה
וחצי פרוסות עוגת תפוחים
בוהות בנו משולחן העץ העגול.

אינטרוספקטיבי
אתה חודר למעמקיי
דוקר אותי
ואין בי נחת.

תחושתי
מבטים משפילים,
פרצו מעינייך,

מוכנה לבריחה הרגילה
כמו שביצעתי רבות בעבר.

בדידות
זה לא מוסבר
גם לא סביר

תחושתי
רצה
בשדות אבודים,
מלקטת חלומות,
בונה מסביבי עמודים וגדרות.

אנחנו לא מדברים.
אנחנו מרפרפים בין המילים

צעדים של
אחת - שתיים - שלוש
כמו בריקוד ואלס

תחושתי
הברווזים שבאגם
בקרוב ינדדו למקום חם יותר
בו השמש מאירה והעננים מחוייכים.

גם אני רוצה לחיות.
בסרטים
גם אני רוצה לכתוב.
תסריטים

קנית לי אהבה
בתוך כדור זכוכית מושלג.

אהבה
הם הולכים וחוזרים,
מלטפים ומכים.

פעמים אני
נוטפת, נוזלת, מוצפת
ומציפה

לעיתים אני נתקפת
רעיונות מוזרים משהו
על כך שאני - אינני אני

אכזבה
אי אפשר לקרוא לך
אגואיסט,
כי הרי אתה כלל לא מודע.

משכנע אותי
פעם אחר פעם

תחושתי
מים וסבון
גם הם לא הסירו את היגון.
הסכין
גם הוא לא חתך את החוט

נערה עומדת
ריקה ומשתוממת
במקום שכבר לא עונה למשמע קריאתה.

ביקורת
דווח על כך שעולמנו
בעוד מספר רגעים יבוא לקצו.

אהבה
האהבה
היא שיר חדש- ישן
המתנגן בלב סוער כמו שלי

יחסים
לא רוצה לזכור
את חיוכייך המלבלבים
את עינייך הקורצות

אינטרוספקטיבי
ארזתי תיק,
הכנתי עצמי לבריחה.
הפעם לא אשוב לכאן בחזרה.

תריסי מוגפים.
אל נא תביט.

ביקורת
כל המילים,
שחורגות מן הסדר,
מקשות עליי לוותר.

ביקורת
כשאתה כועס
מקמץ אגרופים
אני תמיד מוצאת עצמי
מקופלת בתוכם

מחר אהיה אחרת
אך היום אני-
אני.

מים זורמים מן צינור
ההשקיה הארוך
הישר אל בריכת הפלסטיק הצבעונית

תחושתי
אני מנסה לשלוט על המילים שיישארו בתוכי,
אך כשהתעטשתי לידך,
הן כמעט והצליחו לפרוץ החוצה.

בדידות
אוכל רק להושיט יד, על קצות בהונותיי
ולשאוף להגיע
לקצה הקצה של הצוק

מצב
אין לך מה לנסות למכור לי
סיפורים.
אני מכורה
כבר שנים.

אכזבה
האש שבערה בך
בליל אמש
כילתה אותם

אהבה
כשאתה רחוק
אני הופכת לשרידי דם קרוש
והברקים שבי כבים.

תחושתי
הן עוקבות אחריי
בדרכי הביתה
בלילה רועש, הומה תככים.

ממש לפני שאנחנו יוצאים
מהבית
לעוד בילוי פרוע לרגל סוף השבוע

גיהנום
מתגוררת במבנה
קר ואפור
והעולם שלי נע בין לבן לשחור

הרהור
אני זוכרת את התקופה
בה יכולתי להיות עצמי
מבלי לחשוש
מה יאמרו האחרים

אשת המקצוע אמרה:
"התחום הרגשי ודפוס ההתמודדות עם משימות
אינם תקינים"

גורל
אם יחפוץ בכך, אראה לו את הכיוון
לדרכים פתלתלות ובסופן גביע,
או לדרכי ישרים המובילות לרקיע.

תחושתי
כל הדלתות נסגרו בפניה
והיא נותרה פעורת פה בחוץ.

כל כך הרבה שלחתי
וכל כך הרבה אבד בדרכים

אמר לי אהובי
"מרתפים לא נושמים"

כמיהה
כשאתה מנשק, אתה מנשק.

ולא ראיתי ולא ידעתי
שדעכת.

תחושתי
על פני השטח הכל מושלם
חיוך רחב על פניה

אהבה
אתה שורק לך בשקט
עוד אחד מאותם שירי אהבה ישנים
אני מנידה את ראשי בחיוב
מעלה חיוך קל על שפתיי

כמיהה
לא אזדקק לעיטור מוזהב,
או לגביע מנצנץ.

ביקורת
הם מתפתלים,
מתלפפים סביב צווארי,
חונקים אותי.

וניצוץ עלוב נותר לבדו
בתוך גופה החלול

העצים התחומים בצדי המדרכה
שואלים לשמה

הוא היה מסביר לי
כל מה שידעתי לשאול.

אלוהים
עכשיו
מתחוללת בתוכי
סופת שלגים.

וברדת הליל
כשהחושך מלטף את כל הכאבים

תחושתי
אני רואה בך
סיפור

אהבה
בתנועות היה לו קסם
משהו מושך
במילים היה לו עצב

קצרצר
כשהצדפים שורקים
לקצב נשימת הגלים

געגוע
פעם
נסחפנו בדרכים ארוכות
פוחדים
שמא נמצא מקום לנוח.

בדידות
עלה יקר, הגיע זמנך
לנשור
הרוח תעזור

המזרן עליו הוא שוכב
לוחש לו בשקיקה על געגועיו הרבים

קצרצר
והאופק יקרוץ
יזמין אותי לתנומה אחרונה

אני מהלכת על קו הרקיע
כאילו היה חבל דק

ולא היה עלה על עץ
שלא חלם את שמי.

אהבה
אתה מגלה סודותיך
לכל עובר דרך.
לוחש בשקיקה את שעל לבך.

קצרצר
אתה מחזיק בי
בעדינות רבה
מפחד שמא אשבר

רומנטיקה
ללא שום מאמץ
הצלחתי לחבר כל חלק
והצבעים גם הם התמזגו
אחד עם השני

פעם הייתה לכם היכולת
לכוון את מיתריי הנוחים
לפי רצונכם

מצב
החוטים נפרמו
ולא אוכל לתפור שנית

בדידות
אל נא תביט בי, אני דורשת
אין בי עננים
יש רק שמיים.

תחושתי
אין צורך שתלך על קצות בהונותיך
היא כבר שנים טובעת בחלום
קול עזיבתך
לא יעיר אותה.

ארספואטיקה
ובשעה שאני מנסה לנטוע
זרעי מילים בדפי הלבנים,

וכמו מיישר את לבי
המקומט

אהבה
הוא משלב ידיו
נועל אחת בשנייה
לא מרפה האחיזה.

יחסים
גם כשאני אתו, אני שומעת אותך
לוחש לי
מתענג על כל הברה

אני מורכבת
סילופים - סילופים
של זיכרונות ילדות משומרים היטב

ביקורת
פרצופים מדוקדקים
מפלרטטים איתי
דרך מסכי הטלוויזיה המרובעים

חלום
אמרת לי
שאינך חולם בהקיץ

יחסים
אני היום מעוננת,
אך אתה אומר שאני קייצית למדי.

תחושתי
הן עוקבות אחריי
בדרכי הביתה
בלילה רועש, הומה תככים

מצב
נופצתי לרסיסים.
הזהר
שלא לדרך על השברים.

יחסים
אתה אומר,
בלי מחויבות,
ואני מתמסרת
רק לך.

הרהור
את שחוקה ומפוחמת
וכל ימיך שאלת
שאלות חסרות תשובה

מדוע השמש
בעת שקיעתה על המים
מותירה אחריה
שבילים עשויים ניצוצות
מוזהבים?

עצב
ידיו מלטפות את עורי ברכות
מבטו נעוץ בי

ארספואטיקה
לפעמים משהו מתעורר בי
מן שדון קטן

אהבה
גם שפתותייך נמסות
ובהן המילים ששמרנו מכל

יחסים
על פסי הלבנים
תצעד
מבלי לחשוש

תחושתי
מלטפות את שער ראשי
הן קולעות צמה רופפת

ארספואטיקה
כשהמילים נגמרות,
המחשבות הולכות ומסתעפות
ושלל פחדים וצפיות
מחלחלים בדמיון יבש

יש לי חור בגרב
ואולי גם חור בלב
לא ידעתי כמה זה כואב
ללכת לאיבוד

ביקורת
על גדות הנהר את יושבת רעועה
ומביטה במים
שדוהרים לקראת הלא נודע

שלוליות עגמומיות
מפרידות בינינו.
בתוכנו עצב שרוי ברוך מתוק.

אהבה
גרגרי החול
אינם פוסקים מלכת,
ואני שוכבת כאן
מלוכלת.

אכזבה
אילו הייתי מתנגנת לתוויך,
ודאי היית מרפה.
שנינו כבר נואשנו מאכזבות.

געגוע
אני מתגעגעת
לשלוליות הקטנות
של תחילת החורף

מיתר הולך ושב
ואני מקשיבה לו פוסע

תליתי תקוותיי
על חבל כביסה רעוע

ואני שכובה על בטני
מנסה שלא לראות אותה, שלא תראה אותי




מאז שהתחלתי
לכתוב על משגל
נסוג עם בעלי
כנף הפסיקו
לפרסם את
הסלוגנים שלי.

מוזרים כאן
בבמה...








אביה האיום שם
את האצבע
המאשימה על
הנקודה
הבעייתית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 40572. בבמה מאז 18/8/04 22:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדי מולדן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה