|
הסבלנות היא הכל
שהרי זוהי מהותו של
הסובייקט
פתחתי דלת
אל החושך
טיפות ירדו על פניי
לא לאט
|
והיא שולה אותי מן השכבה הסמיכה
ומגלגלת אותי לאט
על גבעות לבנות של מגבת לחה
ורוך חיוור או סתם דל
|
חמי סיבוב על כרית
במגע של פלנל
|
|
|
-אבל נאוה,
חילקתי את
ירושלים
-ב2 בלילה?! |
|
