|
 5790141
יש לי גוש בגרון. זה גוש מאד מיוחד. וייחודי. והוא
רק שלי.
בעיקרון הוא לא מורגש אבל הוא עושה אותי מי שאני.
ולפעמים הוא מפריע לי לנשום.
הדפיקות האלו בין הגבות לא מפסיקות. לא נראה לי שהן יפסיקו
בזמן הקרוב. כבר שנה שיש לי במערות האף אדם קדמון שמנסה להקים
אבולוציה חדשה שם.
|
בלילה חלמתי שאני מונעת על ידי בטריות. הסתובבתי כל היום
וכשהגעתי הביתה הייתי כל כך מותשת, שכל מה שרציתי היה להתחבר
למטען וללכת לישון.
|
הקול הראשון ששמעתי כשהתעוררתי היה האזעקה. כולם קמו מהר כדי
להיכנס לחדר האטום ולנעול את הדלת מהר, לפני שהגזים ייכנסו.
אמא אמרה לי לשים מהר את המסכה כי אמרו ברדיו שזה נפל קרוב
אלינו. אני ראיתי את זה נופל דרך החלון.
|
כשאני אהיה גדולה אני אהיה במאית. שנים אמרתי את זה. הלכתי לכל
סרט ישן בסינמטק. קראתי תסריטים. התפעלתי מכל זווית צילום.
הערצתי סאונד ועבודת שחקנים.
|
קמתי בבוקר והתלבטתי. איזה מצב רוח יש לי היום. החלטתי ללכת עם
המסכה המאושרת. כמעט כל השבוע הסתובבתי עם המסכה המעוצבנת, חוץ
משעה אחת שהחלפתי למסכה הרצינית בפגישת עבודה.
|
הכי אני אוהבת כשקרני שמש חודרות דרך עננים. יוצרות פס אלכסוני
של אור. זה תמיד מזכיר לי את מעמד הר סיני.
|
שכבנו במיטה, מותשים אחרי סקס לא מהעולם הזה. את אוהבת אותי?
בטח. שקר לבן, קטן, לא נורא.
|
לפעמים הייתי רוצה לדעת איך להשיב מלחמה.
|
חמש שנים שלא הסתכלתי על הדף שלי. שלא כתבתי שום דבר. שלא
קראתי את התגובות. חמש שנים של קריאה של יצירות של אנשים
אחרים. ועכשיו, כשאני שוב מרגישה צורך להוציא הכל מהלב, אני
פוחדת שאיבדתי את זה.
|
ראיתי את עצמי בין המון זגוגיות. בתוך המון מראות. הדמעות שברו
לי את הראיה.
|
|
|
משפט אחרון לפני
המוות:
"זה סרק, זה
סרק!"
זהו, גמרתי. |
|
