|
חותרת לאותנטיות בלתי מתפשרת,
חשיפה אינטימית בקול דק,
כמעט אנונימי.
אבל אוקיינוס הוא מושג מופשט, מעולם לא ראית אחד כזה, ידעת רק
מהי טיפה. חשבת להתחיל לחפש אחד כזה, לצאת למסע, לחקור ולגלות.
התדפקת על קירות הטיפה שלך, צעקת, בעטת, גילת שאתה בעצם לא
יכול לצאת.. התיישבת במרכז המבנה הארכיטקטוני המשוכלל. אלפי
נקודות דיו שחורות
|
סדקים בעפר
מפתן תהומות
שחרחורות, סחרחורות
טביעת נצח
|
היי אתה שמעשן שמיים כחולים,
היי אתה שמקריא לי סיפורים,
שכח מאיפה באת,
הסתכל לי בעיניים.
|
מים מכוסים עלים שנשרו בשלכת גדולה,
אדומים, צהובים וחומים.
בשמיים שטים עננים שמנמנים,
לבנים, אפורים, בוהקים.
|
משב אוויר מלוח נישא מן האוקיינוס.
פיסת בד מפרכסת על עמוד תמיר.
על סף מים וחול, הזיכרונות מכים.
יריעת מאורות ארכאיים מכסה את פני המים.
|
ציפורניי שקועות בתוך עור גבך, לאט ומהר, ברוך ובכאב, באנחה
ובצעקה. הרגליים נרדמות, הדם נעצר, השפתיים מכחילות, הגוף
נכמש, העור מצטמק, נאכל, הנשמה נותרת חסרת בית, או שהיא לעולם
חופשיה? פואטיקה סקסית, מזדעזעת מפורנוגרפיה של גופות, של
שלדים. הצורך להיות חי, הצ
|
נעימת פעמון הרוח מעט צורמת ואינה ערבה לאוזן. שערי נפרע
והעלים היבשים מתערבלים בפראות על מרצפות המרפסת. אי שקט. נדמה
לי שמשהו נשבר בקרבי, אולי המבט. מי היה רוצה לבהות בבבואתו
במראה שבורה? מי רוצה לראות את העולם דרך עדשה סדוקה? השאלה
האחרונה, מי ירצה לראות
|
|
|
