|
 
"את דלתות לבבי אנעל,
המפתח הימה אזרוק -
פן חרוד יחרד הלב
לקראתך, לקולך מרחוק.
והיו בקרי אפלים,
והיו ערבי אנחות,
ומכל תנחומי רק אחד:
כי ידי עוללה לי זאת"
-"סליחה על שאתה נאלץ להמתין. אנו מטפלים כעת בפניות קודמות,
ומקפידים להעניק לכל אחד את מלוא תשומת הלב."
|
כמעט כל יום נכנס אמבולנס של שח"ל למכון ויצמן.
תושבי הסביבה כבר רגילים לסירנות.
|
...ואני אומרת "אני ואלהים" ולא "אלהים ואני", כי אני ניצחתי.
נו טוב, הוא נתן לי לנצח. הוא שמע בגרפסים שלי שאני לא כרגיל
ורצה לשמח אותי. ברור ששמחתי. לא כל אחת יכולה להגיד שהיא
ניצחה את אלהים בגרפסים סגנון חופשי.
|
אף אחד לא יודע שלאיתן יש חברה. גם איתן לא ממש יודע.
|
ראיתי אותה בפעם הראשונה על ספסל, אוחזת בטלפון הציבורי באמצע
המדרחוב. שיער מבולגן, ידיים דקיקות, ואיכשהו היא פשוט לא
התאימה לסביבה, או שאולי הסביבה לא התאימה לה.
|
מכסות. קצת מוזיקה מזרחית רועשת
קצת גרביים של תינוקות
רק בהשתקפות בחלון.
כף רגל גדולה עירומה.
|
One could mistake time for a healer or silence for peace
you might as well see it that way
|
אשים לי פלסטר עם ציור צבעוני
כאב זעום וחינני
עלבון קצר וענייני
שום דבר רציני.
|
משכת את המפה בתנופה מתחת לשולחן העמוס
וכלום לא נפל
זה עושה אותך קוסם?
|
בין גגות בין ערביים
ואבני מדרכה
מגירות של גרביים
מחפשת אותך
|
מחשבות-סכינים ננעצות בחזה
דם חמוץ- מתוק
|
מניחה לכם ללכת
ויפה שעה אחת קודם
לא אביט בכם יותר, מרוחקת
בחצי חיוך מרוח אודם
אפנה את גבי בזמן שתפסעו
|
תהומות של אביב
כיעור עמום בבוידעם
לא להביא לרתיחה
לפחות עד שוך הפריחה.
|
ואיך בא לך לקחת אותו למדבר
|
"את כועסת? תעני לי! את כועסת?"
אני דוחפת אותה.
|
אני פשוט יודעת ששבוע הבא אני עפה. אל תתחילו עם החרא
הפסיכולוגי הזה של נבואה שמגשימה את עצמה, וכח החשיבה החיובית
וצ'קרות וכאלה. זה ריאליטי פה, לא? אני ריאלית.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
מדאיג אותי
לחשוב מה יקרה
לסלוגן הזה בזמן
העיון, שפצור
ומחזור.
אני די חושש
לגורלו.
תגובת מערכת:
ובצדק |
|
