|
מסתכל לה בעיניים החומות מלאות החיים
אך את המוות אני מרגיש כאן קרוב בלבי
|
למה כל הנרות, גם השמחים תמיד דומעים?
|
רוצה כשיזכרו בי יעלה חיוך קטן
רוצה כשיזכרו בי תרד דמעה
רוצה כשיזכרו בי הלב יפעום חזק
רוצה כשיזכרו בי הזמן לרגע יעצור
|
מול הים הגדול ראיתי אותנו
אתה ואני כמו גוף אחד
זיכרון שעולה ומחזיר געגוע
תעתוע דמותך מרצד בים
|
זיכרונות מבית הספר מתעוררים בי בלי הרף
נזכר איך פעם הכל היה אחרת
זיכרונות של אושר ואהובות לא מתממשות
את שיעורי הבית עוד נשאר לי לעשות
|
|
|
לכבוד מר פופק.
התשובה לשאלתך
חיובית. מצטערים
על העיכוב
בתשובה. |
|
