[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את עדי אדימקס
עדן , ואני בן שש עשרה .




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא חייכה אליי כל השיעור ולא הבנתי למה היא כזאת מחויכת. אבל
פתאום שמתי לב לזה שבעצם כל הכיתה חייכה אליי וצחקקה, ולא
הבנתי למה.

הלכתי לשכנה לבקש קצת סוכר וראיתי על העץ שלה תפוח יפייפה.

בהפסקה של חמש הדקות ישבנו כהרגלנו בספסל שצופה אל כל השכבה.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאני לא כמו בנים אחרים.
ואת המשפט הזה אף פעם לא הבנתי...

חשבתי על זה ואנשים שאין להם קורדינציה, הם מה זה מסכנים.
כאילו אין להם חיים כשחושבים על זה. הם לא יכולים לנסוע
במכונית ולדבר בטלפון באותו זמן, לא יכולים ללכת מכות עם שני
אנשים באותו זמן, לא יכולים לבחור מוצרים בסופר ובאותו זמן
לבחון את הכוסית שעוברת.




נראה לי שזה
הסוג הטוב של
הפיטריות





famous last
words


תרומה לבמה





יוצר מס' 61185. בבמה מאז 19/4/06 19:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדי אדימקס
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה