|
עדי דביר-איצקוביץ נולדה בשנת 1982 בבוקר לאחר ליל
ירח מלא. מהרגע בו החלה לדמיין התלהבה מכך והיא אינה
חדלה עד עצם היום הזה. מהרגע בו נתקלה לראשונה בספר
התאהבה גם בכך, ומהרגע בו למדה לקרוא היא אינה
מפסיקה.
בגיל 6 בערך עם תחילת לימוד הכתיבה היא כתבה שירים,
והצהירה שתהיה סופרת. אחר כך זנחה רעיון אווילי זה
לטובת משחק. כישוף לא מוסבר הביא אותה ללמוד
אלקטרוניקה בתיכון, אך עם זאת היא סיימה לכתוב ספר
הרפתקאות לנוער בשם "דורותי 1" לפני גיוסה. הספר מאז
נמצא כל הזמן בדיוק בהגהה האחרונה בהחלט שלו.
מכיוון שתחום התמחותה - אסטרונאוטית - לא קיים בצבא,
היא נאלצה להסתפק בחיל האוויר הרגיל, ושם בזמנה
הפנוי חזרה לכתיבה.
היא סיימה תואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה,
ובעלת תואר ראשון בספרות השוואתית משם. היא עובדת
כלקטורית בהוצאה לאור גדולה, מנחת סדנאות כתיבה
ומנהלת את קהילת "בדרך להוצאה לאור" של סטארט חברים.
סיפור פנטזיה קצר שלה בשם "בין שמיים וארץ" התפרסם
בכתב העת המקוון "בלי פאניקה" והיה מועמד בשלב א'
לפרס גפן.
"זה היה נגנב במוקדם או במאוחר", אמר מישהו, "זה טמטום להשאיר
יהלום יקר בתצוגה ללא שמירה. זה פשוט קורא לגנבים."
גיחכתי בלי שאף אחד יראה. גם אני חשבתי כך אתמול כשראיתי זאת.
|
"בוקר טוב."
תום קפץ ממקומו בבהלה לשמע הקול הקר והמחושב. הוא הסתכל סביבו
ולא הצליח להבחין ברמקולים כלשהם.
"מי זה? מי אתה?" שאל תום בחרדה.
"השאלה היא מי אתה?" אמר הקול. לתום היה נדמה שהוא מגיע מכל
הכיוונים גם יחד.
"תום. תום ענבי. מה אתם רוצים ממני?"
|
'הזקן בחן אותי בחשדנות מהורהרת ואז פניו אורו. הוא הסתכל
סביב, מוודא שאין עוד אנשים בחנות. "את יודעת מה, יש לי בדיוק
את מה שאת מחפשת." הוא קרץ לי, וסימן לי לבוא בעקבותיו.'
|
בוקר. קמתי. הסתכלתי מהחלון. שמש. שמחתי. התלבשתי. לבוש
ספורטיבי. אכלתי. יצאתי. רצתי. פגשתי שכן. סימן לי שלום.
דיברתי אתו. חצי שעה...
|
תפוחי הברקת
שהבאת שלשום
פרחו כבר מזמן,
נעלמו כחלום
|
עומדת באמצע הדרך
מסתכלת אחורה,
רואה ילדה קטנה עם שיער מתולתל
עושה לי שלום.
|
הלב שלי קופץ כשאת מתקרבת.
הלב שלי בוכה כשאת עצובה.
הלב שלי בוער כשאת עלי מסתכלת.
וההיסטוריה טוענת שזו אהבה.
|
שושנה לבנה מול מלאך בשחור
בערב מאוד מיוחד.
|
אימא אמרה לכיפה אדומה
"לכי לסבתא, וקחי לה עוגה,
יין מתוק, ובדקי מה שלומה."
"יש! איזה כיף!" הילדה שאגה.
|
הייתי ילדה חולמנית.
כל רגע פנוי הייתי מדמיינת לי הרפתקאות וסיפורים מכל הבא ליד.
הייתי קיסרית סין, הייתי ניצולת ספינה טבועה שהגיעה לאי בודד
במדגסקר - ואני אפילו לא יודעת מאיפה שמעתי על מדגסקר בכלל -
הייתי ילדה-קוסמת עם יכולת לעוף. מה לא?
|
עברת גיהנום, היית בשואה.
ובכל זאת יצאת, וכתבת שירה.
|
|
|
טטטטטט
טטטטטט
טטטט
ט ט ט
ט ט
ט
חזי מ-144 נזכר
ברחוב סומסום
ושואל למה? |
|
