|
לחצות ימים וארצות
בלב בני אדם
באשמורת חיים אחרונה
לפני הרדמות
לבוא בסוד האנשים והלילה
לשדר עוד מלה
לעולם
באותו גל
מאותו ים
(באותו גל / נתן יונתן)
כשאדון געגוע רעב הוא מפלח חתיכות קטנות מהלב שלי.
|
העיר שקטה בלילות. נהריה כואבת איתי, אבל היא בוכה על מוות
ואני על סוף פרטי. מישהו סיים לקרוא פרק נוסף בחיים שלי; העביר
עמוד, עצר והשאיר סימניה ואותי חסרת אונים.
|
היא התכוונה לשבת ב"בית קפה ליד", להזמין שוקו ענק ועוגה בצד,
לספור עד מאה כל פעם מחדש ולחכות שמשהו אחר יקרה, אבל איכשהו
היא מצאה את עצמה בבר השכונתי.
|
אתה מעביר את ידך על פניי, ברכות וכוח תואמים, ואני רוצה
שתחבק, כי גופי חלש מכדי להחזיק את כולי, אבל אתה רק מביט
בעיניים גדולות
|
יש לי תולעים בראש. כן, באמת, אני שומעת אותן זוחלות לאט. בלי
לדבר, הן רק אוכלות, חושבות שיהפכו לפרפרים, אבל אחר כך הן
יורקות.
|
אחרי שנים של חיפושים
תגיע לאבא.
ספר לו כמה היית צריך.
|
אילו מילים היו נחרטות
ניגנו כנרים את דברייך
החולות לא יכסו גם את שמך
|
אין בובות מסביבי,
לא רוצה אנשים.
לא אמות מוות מרשים
כשאזרק סתם כך לפח,
בובה בלויה שאף אחד לא יקח
|
"איך הייתי שמח כשנולדה שיר" אמר, בניסוח מעוות.
|
פרצות בגדר מספרות סיפורים
על שניסו ונשארו גיבורים,
על שניצחו והגיעו שבורים.
|
ילדה שגדלה, מסיבת אלכוהול
כולם שוכחים
היא זוכרת הכל
וצועקת לו די מתוך חלומות מהולים ביין
|
"פרידה, חצי פרידה,
זה כל מה שביקשתי"
וביקשתי גם אני.
|
יולי שלי,
באישון הלילה
תספוג מליחות מבטי
בין פסיעות התפכחות.
|
לילד בן תשע קנו משחקים חדשים:
חיילי צעצוע לבושים מדים ירוקים ורובים
|
בתוך קופסה של סיגריות
החבאתי אותה
|
כי לילדים יפים מגיע יותר,
ולמכוערים חלומות
|
בין טפטופי דם דמיוניים,
שמו קץ לשנתה לילות ארוכים.
בין קולו המיוסר שנדם,
היה ובין רגע
נעלם.
|
תמימות מטופשת.
כמעט ויריתי
לחיצה קטנה והכל ייזל
|
במקום בו חיפשתי מציאות
מצאתי מלחמה,
שהתחילה מחדש,
שאף פעם לא הסתיימה.
|
הניצולים מרעידות אדמה
יחיו יותר טוב
או גרוע מאוד.
|
מתחת למיטה שלי
מישהו משחק בשברי זכוכיות
|
|
|
הכי מבאס זה
לראות סלוגן ממש
טוב, ואז להבין
שהוא שלי.
קומיצה מבואס
שלא ידע שאסור
לחתום על סלוגן
בשם של יוצר
בבמה. |
|
