|
חיפאית, נולדה ב- 1981, מאמינה במשפט הקדוש:
"DON'T WORRY BE HAPPY"
(זה לא נדוש כמו שזה נשמע.)
מאמינה בעצמה גם ברגעי היסוס, ופשוט אוהבת לכתוב.
תלשתי את הגבות שלי.
שערה אחר שערה. תלשתי פה ,תלשתי שם. קבוצות שלמות. איבדתי את
הקו. כלום לא הפריע לי, הייתי מאוד מרוכזת, אפילו לא הרגשתי
כאב. תלשתי בלי הכרה.
|
הן עמדו שתיהן מולו: האחת כפיה והשניה כיפה.
המלך שלמה פתח את פיו ושאל: ובכן גבירותי, מה הבעיה?
הכיפה דיברה ראשונה:" אדוני המלך ,סלח לי על ההיסטריה, אבל
אני אוהבת אותה כל כך, והיא..."הכיפה הצביעה על הכפיה, "רוצה
לקחת אותה ממני, היא טוענת שהיא שלה..."
|
יום אחד כששיחקתי למטה ,חנתה מול הבית שלי משאית גדולה ואיתה
משפחה .
מהמשאית הורדו מעט רהיטים והמון עציצים.
שמחתי מאוד שיש לנו שכנים חדשים. לא מזמן השכנים מעלינו עברו
להתנחלות ,ואבא ואמא ממש שמחו להיפטר מהדתיים הארורים האלה
|
"דוקטור ,אתה חייב לעזור, זה פשוט לא סובל דחייה!"
בעיניה של פנינית כמעט ונוצרה לחלוחית מאיימת.
דוקטור בלופשטיין ראה כבר מאות מקרים כמוה. אימהות צעירות
והיסטריות שדואגות עד מוות להתפתחות האיטית המחרידה של ילדיהן.
|
הוא אפילו נולד מוזר. קודם יצאו הרגליים. "נדיר אך אפשרי" אמרו
הרופאים, ואחותו בת החמש רק הסתכלה עליו ואמרה: "מוזר".
עד גיל שנה לא היה לו שיער ובגיל שנה וחצי השיער שלו הגיע עד
לכתפיים. מוזר.
לכיתה א' הוא הגיע כמו כולם, רק קצת מאוחר יותר. אבל הגיע.
|
בתוך ממלכת הפיות הקסומות גרו גם הנונפאשנים.
ללא מנהיג או מכנה משותף הם חיו בקרבן,
טרודים ופשוטים, לא מושכים כלל עניין.
ללא נתונים הם בנו מקדשים,
על ראשם ,על גופם, על קירות הבתים.
|
היא הוציאה את ראשה מהחול
והרוח העזה של סופות המדבר טפחה על פניה.
ראייתה היטשטשה מהחול שעכשיו גם חדר
|
אורן קם בבוקר, נישק את האישה , אמר להתראות ונסע לעבודה.
כשהגיע ,ציידו אותו בתיק עם פרטים אחרונים, נתנו לו כתובת,
אישה יפה ורפרטואר עשיר
|
|
|
"כולם מדברים על
שלום, אף אחד לא
מדבר על
ביז'ו..."
תימני קטן
ומלנכולי ברגע
של בדידות. |
|
