|
תבוא אליי
תלך מהם
דבר איתי
ולא אליי
|
ביום שבו תסתכל לתוכי
לא אליי לא דרכי
לא ממני והלאה
|
את יודעת. זה נכון. ומה את יודעת בעצם? ואיך את יודעת אם עכשיו
למשל אני מבטאת את כל הכעס העצום שנמצא בתוכי? איך את יודעת אם
אני לא מוציאה את כל השנאה ששוחה בתוכי? איך את יודעת אם אני
לא בוכה כל יום? איך את יודעת כמה אני מזיקה לעצמי? את לא
יודעת.
|
שאלות. כל הזמן שאלות.
זה מתחיל עוד לפני המסע בשאלה האם לנסוע?
זה נראה כמו מובן מאליו אבל בעצם...
בסוף החלטה לצאת. חרטות? אין. לפחות בינתיים.
|
|
|
אתמול עשיתי
בייביסיטר על
שתי זבובות בנות
יומיים, וקיבלתי
50 שקל!
(אבל הייתי
ראויה לזה,
הבנות משכו לי
ברגליים, ועכשיו
האור בתחת שלי
לא מוכן
להיכבות. שוב.)
שפרירית, המקצרת |
|
