|
תבוא אליי
תלך מהם
דבר איתי
ולא אליי
|
ביום שבו תסתכל לתוכי
לא אליי לא דרכי
לא ממני והלאה
|
את יודעת. זה נכון. ומה את יודעת בעצם? ואיך את יודעת אם עכשיו
למשל אני מבטאת את כל הכעס העצום שנמצא בתוכי? איך את יודעת אם
אני לא מוציאה את כל השנאה ששוחה בתוכי? איך את יודעת אם אני
לא בוכה כל יום? איך את יודעת כמה אני מזיקה לעצמי? את לא
יודעת.
|
שאלות. כל הזמן שאלות.
זה מתחיל עוד לפני המסע בשאלה האם לנסוע?
זה נראה כמו מובן מאליו אבל בעצם...
בסוף החלטה לצאת. חרטות? אין. לפחות בינתיים.
|
|
|
במקום בו מוכרים
ספרים ימכרו יום
אחד גם אנשים.
זה שקרא יותר
מדיי |
|
