|
נולדה במקום שכוח אל, באמצע שום מקום, בחור, או איך
שלא תרצו לקרוא לפרדס - חנה. ילידת 1981, כבר לא
ילדה קטנה, ולא מתגעגעת לשם.
ישבתי לי על המיטה הזוגית שלי, ילדונת בת 17 וקצת, ישבתי
וכתבתי לו מכתב. במכתב הזה גיליתי לו עד כמה אני אוהבת אותו
באמת, עד כמה חזקים הרגשות שלי כלפיו. כתבתי ותהיתי. למה קיים
האומץ הזה בי רק בכתיבה? מדוע איני מסוגלת לקום, להתקשר אליו
ולהתוודות בפניו
|
אוי ואבוי! אני כל-כך מאחר! אני מאחר כל-כך שזה נורא!
לא, זה לא הארנב הלבן שמיהר ככה אל תוך המנהרה, אלא רועי, ששוב
איחר להחליף את השומר בעמדת התצפית.
|
מה תרצה לעשות בימים האחרונים של החיים שלך? שאל אותי הרופא.
באמת שאני לא יודע.
|
לפעמים, בסיוטים שלי, אני חושבת לעצמי שאני עדיין מאוהבת בו,
ובדיוק באותה צורה ילדותית ותמימה של לפני עשר שנים. לא חשבתי
עליו כל-כך הרבה זמן, ואז הוא הופיע בחלום שלי לפני חודש בערך
ומאז הוא לא יוצא לי מהראש.
|
פעם הכל היה פשוט יותר, אני נזכרת. פעם יכולתי לשבת מול דף ריק
ולאחוז עט ביד והמילים היו פשוט קולחות מעצמן אל הדף. פעם
יכולתי פשוט לכתוב בלי לחשוב על זה, והיו יוצאים שירים
יפהפיים.
|
לבושה במיטב הבגדים שהציעו חנויות האופנה, מאופרת היטב, עיניה
הקטנות מודגשות וזוהרות מהתרגשות, אגלי זיעה קטנים זולגים
במורד מצחה, הביטה, מהופנטת, במסך השחור הגדול שנתלה במיוחד
למענה.
|
ישבתי בחצר ביתי על הכיסא והבטתי בצור. צור הביט בי ומיד הפנה
את עיניו הצידה. הוא לא יכול היה להסתכל לי בעיניים ולומר לי
להתראות בפעם האחרונה. "תביני, הילה, את מעלת באמון שלי. אני
לא יכול לחיות עם אנשים כאלה ובטח לא לחיות לידם קל וחומר
להיות הבן זוג שלהם.
|
בחיי שלא רציתי לגרום לך לבכות, הוא אמר. היינו במיטה, אחרי
קצת פעילות ספורטיבית עניפה, כשהוא שוכב מעליי, מחבק את גופי
הרועד מבכי אילם, מנשק את פני הרטובות מדמעות וזיעה ומדבר אלי
ברכות.
|
זהו סיפור בהמשכים. כל שבוע יתפרסם חלק חדש בסיפור. נסו ותהנו.
|
הבטתי בעיניו המדהימות ששיקפו את אור הירח. מאוהבת בו לגמרי,
נישקתי אותו, טועמת את הרטיבות המתוקה של שפתיו. ידיי ליטפו את
גופו המדהים ללא הרף, עולות ויורדות, בעדינות, מרפרפות על כל
גופו כמשי.
|
ראיתי אותו בפעם הראשונה יוצא מהחדר שלו לכיוון החמ"ל ובירכתי
אותו לשלום. הוא היה יפה, פניו כשל מלאך, שיערו החום הקצוץ קשר
ועיני השקד שלו שבו את לבי מייד. גופו דמה לגוף של דובון צעצוע
- לא שמן מדי, לא רזה. חייכתי אליו, לחצתי את ידו בביישנות
והצגתי את עצמי.
|
הכנסתי את שלושת הדיסקים של אניגמה למערכת שלי ושמתי אותם על
ניגון ללא הפסקה. נעמדתי מולו ובעדינות הזזתי את גופי לקצב
המוזיקה. רקדתי ורקדתי עד ששכחתי את הכל- שכחתי מי אני, מה
אני, איפה אני, מה אני עושה ולמי.
|
נישא אל על
במסוק קרב
נישא על גל
והכאב רב
|
I'd fight you to death
if only I could see.
A killer named Seth
down by the sea.
|
הולך ברחוב
עומד במקומו
בבית ממול
שומע קולות
|
טנק מימין
תותח משמאל
ונערה במדים מידה סמול
לא יכול להאמין.
|
לא אתן לך להיכנס אל חיי בסערה
לא אתן לך לסחוף אותי שוב מהרגליים
לא רוצה למצוא מקלט במערה...
לא רוצה להרגיש בשמיים.
|
הנה אני פה
שוב אומרת לא
מחכה רק לו
שיציל אותי.
|
מתפתל כנחש
אוהב מנוחש
קצה משוער
לא רואה כלום
הכל ברור
כערפל הבוקר
קם ומתנער
נוטף חום
|
ישבתי ודיברתי איתך
ניסיתי להסביר
לא הולך לי לספר לך
ממך דבר לא יכולה להסתיר
אוהבת אותך,
עוזבת אותך,
לא יכולה יותר להסתיר ממך
לא יכולה יותר להיות עמך.
|
ותפילה עולה כרוח ביום קיץ
שיהיה שלום והכל יהיה שקט
שלרשע האיום נשים פה חיץ,
שבכל העיר יהיה נעים לשבת.
|
אני שבויה בתוך ליבך הדומם
ומראה פניך המאפירות אותי מקומם.
איך זה שרגע אחד אתה פה ואחר כבר לא?
איך ברגע אחד גופו של אדם כבר לא שלו?
|
וכשאתה מתעורר בלילה,
שטוף זיעה קרה
חלמת או שאולי לא,
שנשלחת אליך יד זרה.
|
אין כל רע בלהיות ביחד
אין כל טוב בלחיות בפחד.
אאמץ אותך אל תוך תוכי
ואהיה אז בטוחה שאתה רק שלי.
יומיים של גן עדן עברו עלינו
יומיים שהיינו ביחד וכל הטוב בא אלינו.
קשה עכשיו להיפרד
כשלא יודעים מתי ניפגש.
|
מעולם לא היית שלי
את, היחידה, זו שבשבילי
לו תבואי ותתני לי
אמונתי המחודשת באלי.
|
אל לנו להפליג היום
אמרו כל הספנים
משהו רע בכל החום
ומשהו יקרה באחד הסיפונים.
אל תדאגו אמר רב החובל
אך הם פחדו כל-כך מהים
משהו בהרגשתם היה כובל
אסור להפליג אף פעם כשחם.
|
אם היית איתי
רחוק ממני נצח
כולך רק שלי
ובי מבצע רצח
|
אם תרצה לנשק אותי
אל תנשק את לחיי
אם תרצה לעשות אהבה
אל תדחה את עצמך מעליי
|
כולם מקנאים בפרח אחד
פרח שהוא שניים אבל אחד
כולנו יודעים במי מדובר
הרי זהו האמנון ותמר
הוא אינו הולך לישון
הוא שניים ומוציא לכולם לשון
שני אוהבים שהתמזגו לנצח
ויפריד ביניהם רק רצח
|
אמרת שהכל יהיה בסדר
שנתגבר על הצרות
אני כלואה בחדר
והמחשבות הרעות צפות.
|
אניה טרופה בלב ים
ואדם אחד בים
בעודו שוקע,
צף חזרה,
שקעה.
שדה נע ברוחות
ונמלה נופלת
בעודה כך
מטפסת
מתה.
|
השמש הדהימה בצבעיה
ואני עומדת בוהה בטבע
מביטה בהרריה ובגבעיה
של עיירת הולדתי מלאת הצבע
|
לא רוצה ללכת מפה
אבל האמת בלתי נמנעת
רוצה להיות שלך, או
לפחות לא להרגיש נכנעת.
|
ודקה לפני שהחושך עוטף הכל
אני נזכרת בך באושר
ואז אני רוצה את שמך לצעוק בקול
להגיד "אני אוהבת אותך" ביושר.
|
אתה כל-כך חסר
כשהירח עולה במלוא הדרו
ואני בזרועות אחר
אתה עדיין חסר
|
וכל כך כואב ורע פה
במקום בו מרוכזים הזכרונות
ושוב אני נזכרת בו
ושוב אני בוכה.
|
משתכרת מיין זול
רוצה לשכוח שהיית
פורקת פתע כל עול
מנסה לשכוח שחיית.
|
באין ספור מקומות אהבנו
כל-כך הרבה פעמים ראשונות
כה הרבה מאחור עזבנו
כל-כך הרבה אהבה נטשנו
|
מלאך עליון נקרא שמך
אך אתה בן-שטן מאוהב
לא רוצה להיות עמך
אבל בכיי באהבה מעורב
|
פנים אפלות מחשכת הבמה
מביטות בו ללא מענה
פנים מתרבות כמו צמיחת הקמה
פנים ללא צורה ומבנה
הוא מפחד מהפנים האלה
אבל עולה שוב על הבמה
מפחד אבל אוהב להופיע
מביט מטה ורואה את דמה.
|
גם אם אצעק, גם אם אבכה
גם אם תפגע בי כל כך
אני נלחמת עליך ובך גם אזכה
אעשה הכל כדי לשמוע אותך אומר אני שלך.
עד הגיהנום ארוץ בעיניים עצומות
גם אם אכעס, אותך אני עדיין אוהבת.
מביטה בך בעיניים עלומות
עיניים שידעו כאב וסכנה אורבת.
|
בוא אלי בחיוך
צחק עד אין קץ
אשכב לידך בחיבוק
הינטע בי כעץ.
|
כי גם כשצעקת
הרגשתי כה חייב
כי ידעתי שצדקת
העולם חב לך חייו.
|
בראשו של אדם
קיים זכרון
שזורם כמו הדם
באותו עקרון
|
ורק הגשם
שמעורב בדמעותי
שקוף כפניי
למה אינך בא?
|
גם אני אוהב אותך,
וקולי נדם לפתע
לא ידעתי מה לומר
והמשכת לעמוד בפתח.
|
כי עכשיו זה נגמר, וחבל
כי מה שאתה מתחיל,
מסתבר, שאתה גם גומר.
|
קשה לי לעמוד מולך
לשאת עיניך השותקות
רוצה עכשיו את כולך
להקשיב למילותיך החובקות
|
די לי מלרדוף אחריך
רוצה לשוב לתוכך
קח אותי בכל כוחך
ונהיה לכולם כתוכחה
|
איש זקן שוכב בצד הדרך
אך בכיתי עליו מספיק
האם היה לחייו אי פעם ערך
והאם אי פעם לבכות עליו אפסיק?
|
כשנעלמתי מחייך
לא התכוונתי לשוב
הסומק בלחייך
כמו התחנן שוב
|
היא כה יפה ומסתורית
והיא כל כולה מקצועית
אותי היא משכה אליה
ואני אוהבת את עיניה.
|
מתרוצץ
מרוצץ
שלם לגמרי
שבור למחצה
אבל מתפקד
בוכה בצחוק
עליז בבכי
|
נשקי אותי, שפתי-דבש
גרוני מרוב אהבה מזמן יבש
קולך העדין אותי כה מהר כבש
קולי העבה עדינות לידך לבש.
|
לחשת אהבה באוזניי הקטנות
עשית אהבה בין ידיי העדינות
התאהבת בעיניי המצפות
והלכת ממני לבלי שוב
שוב יושבת ובוכה
לא מוצאת לחיים סיבה
היית האור בחיי צועקת
אבל שום דבר לא יפר את השקט.
|
כל כולי דואבת ומיוסרת
מאז שהלכת עם אחרת
אני מרגישה קצת מיותרת
לא ישנה, גם אם השעה מאוחרת.
|
אמי, הביטי,
אמר ילד בטיילו בגינה,
עץ יחיד עומד כאן.
וראה זה פלא
עץ יחיד עומד בכל
שלג וכפור, רוח וגשם
ברקים ורעמים וברד
העץ הזה שרד הכל.
|
הראש עמוס במחשבות
ואני מנסה לזכור את כולן
הלב מלא באהבות
ואני מנסה לספור את כולן.
|
השממה מסביבי
רחוב הומה באנשים
אף אחד לא רואה
לאף אחד לא אכפת
הביטחון מסביבי
כפיה בתוך רכב ציבורי
אף אחד לא שמע
|
לא רוצה שתתרחק
לא רוצה להתקרב
מפחדת שתברח
מפחדת מהלב
|
איך להתגבר עליך
איך להמשיך קדימה
כשהגוף עורג אליך
בלי עצה מאמא
|
לא, אני לא עשיר
ולא אקנה לך בית
אבל את שירי לך אשיר
ואליך אעוף ממרחקים כעיט.
|
בדמייך חיי
בדמעותיך מותי
העיקר שקטי
ילדה.
|
ושיערך החום כאדמה
רומז לי על סערה
המתרחשת עמוק בך
רמז דק כשערה.
|
גלה את היופי בפינה נסתרת
כי היופי נוטה להיחבא
כשפינת החן בזוהמה נסגרת
והעולם שותק
|
ולמה אחרי שנה שלימה
עדיין אינך אוהב
אך קשור אלי. במה?
לא יודעת, אך אינך עוזב.
|
ועכשיו, כשתכבה את האור
אני מבטיחה לא לבכות
אני מבטיחה לא לפול לאותו חור שחור
אליו אני נופלת כשאני מפחדת.
|
בין הגלים לעין הירח
מחפשת בך מפלט
אך גם אתה רק אורח
תכניות לעתיד זקוקות למפרט
|
כשאני מביטה בך
ועיניך נוצצות
ומבטך מדמעות לח
אל תתחמקי מהכאב
הוא יעבור מעצמו
|
לא תשמע את הבכי שלי
ולא תבוא אלי
לא תעזור לי להמשיך
ולא תתגבר עליי.
|
דיכאון הפך לחבר קרוב
מכיוון שהוא זקוק לחברה
ושירי כאב הפכו לרוב
מאז שאהבתך אלי עברה
|
אך היכן אתה
חזור להיות כה קרוב
אתן כל חיי לך
או, לפחות, את הרוב
|
דרור בודד על תיל
מנופף בכנפיו, גאה כאיל
ואני מביטה בו בקנאה
הוא אינו מרגיש שנאה
דואה מעל הספינות השחף
ודאי מרגיש כשחק
ואני מביט בו ובוכה
למה רק הוא, אני מוחה.
|
הכל משתבש
אמר חייל שש בש
עוד זוכר הוא
ימים
בהם הכל היה טוב
בהם כל אריה נראה בדוב
ועכשיו הכל טעות
הכל נראה כשטות
הכל השתנה
אבן על אבן לא נשארה
|
חשבת מה יקרה
אם תמות או תחיה?
אם תמות, תשאר ללא אהבתך
ולנצח תהיה בסבלך.
אם תחיה לנצח תסבול
מרדיפת הזכרונות
שלא מרפים אפילו לרגע
|
אין בי כל פחד
לא אוכל לאבדך
עוד נהיה יחד
ואם לא היום, מחר.
|
ואם אתה רואה צל על הקיר ממול
אולי זה לא רק העץ, אלא ערפד
ואולי אלה רק סיפורים מחו"ל,
וזה רק צילו של סרפד.
|
ימינו ספורים
עיניך דומעות
לא רוצה למות
יחד נחיה לנצח
ולא נהיה עצובים
|
היא קמה כל בוקר ומתלבשת במיטבה
זורחת ומאירה את המערכת כולה
שישה נהנים ממנה אבל לה לא אכפת
למען אהבתו שלו היא מתייפה.
אחר הצהריים לשעות ספורות
לעיתים גם בבוקר בדלתיים לא סגורות
|
בן אדם כסופת ברקים
סוער, רוגע, הולם, רועש
מנהגיו אינם רכים
כולו כים רוחש.
|
נצח מילה ריקה היא
למדתי כשעזבת
כאב שולט בי
את עולמי החרבת
|
הרגש משתלט עלי
פניך מביטות אלי
עיניך המתוקות בוהות בי
ואתה כל כולך שלי.
כל מה שתרצה אעשה בשבילך
כל מה שאני מצליחה הוא בזכותך
רוצה להיות לידך כל חיי
אוהבת אותך עד בלי די.
|
כל המלים האלה
שהן אני ואתה
נעלמו מזמן ממילא,
אולי גם אני, עתה.
|
כמובן שרוצה להישאר
כי אחרת הייתי הולכת
כמובן שלא רוצה להישבר
כי אחרת הייתי נגמרת
אז מה אתה מתפלא
אם אני עדיין כאן ואוהבת?
|
ועכשיו כשהכל ברור
אני רק בוכה
כי כשהכל ברור
התמונה יותר חדה
|
כשיורד גשם בחוץ וקר לי
שוקו חם ביד ושמיכה מעליי
אתה מחמם את כולי ואת לבי
שר לי שירים איתי ועליי
|
כשתגדל תבין, ילדון
למה אמא תמיד לבד
יושבת מול החלון
יושבת לה בדד
|
כשתתעוררי, לא תראי אותי
והכאב שוב ישרור בגופך
כי כשאני הולך כך
לעולם אינך יודעת אם אחזור
וזה לא קל לחיות כך
כשאינך יודעת אם תעוררי לידי או לא
|
לב צוחק
ללא הגבלה
לב בוכה
מה הבעיה?
|
פניך מלאות כאב כשאתה מביט בי
ואני כל-כך רוצה שתשמח
מילים זורמות מפיך אל פי
ואני כל-כך רוצה שתסלח
|
וארוץ ואחפשה בשדות
כשיכורה מיין נשיקתך
ואוהב אותך לעד
לנצח אזכר בך.
|
כי ככל שאבכה
לא אמחוק את השמחה
שאוחזת בי
כשאני אוחזת בך.
|
סוף העולם קרה כשעזבת
ואז התהפך הכל
פתאום ראיתי שחזרת
ולבי נמס הפך לחול
|
לידיעתך, אני אוהבת אותך
לידיעתך, אני רוצה בך
|
היא חזרה הביתה
היא זרקה את המגבת
היא יותר לא מנגבת
את הדמעות על לחייה.
|
דם זורם ברחובות
כנהר ללא סכר
וילדות ברחוב רעבות
הבט שוב ואין להן כל זכר
|
אני אוהב אותך
אבל רק כשרגלייך פתוחות
הייתי כמו הנסיכה
מחכה לאביר, מהאגדות
|
מה תעזור עוד צעקה למוצא להורג?
מה תעזור עוד אנחה לגוסס?
מה יעזור עוד חיוך לאב החורג?
מה יעזור הצבע לסוכר המתמוסס?
|
אני ג'נטלמן מושלם
אותי את כבר מכירה
כל פעם שאת במצוקה
אני נחלץ לעזרה
|
אנשים מתים
בעולם מלאכותי
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
|
מחנק עולה בגרון
לא רוצה לבכות שוב
מנסה להחזיק חזק
אבל נופלת בלי משים
לא יכולה לקום
|
כל חיי חיפשתי אחר מיתוס נעלם
אהבה לא הייתה קיימת בשבילי
שאלתי את החכם אך פיו נאלם
בחרתי בשביל הנכון שאליך הובילי.
|
מלאך במדים
גלילון על הגב
ילד מדהים
כאב כה רב
|
מלאכי, כך צעקתי
אל תעזוב את עולמי
איתך תמיד צחקתי
|
ואני רואה את האמת
שמסתתרת מאחורי הכאב
או מאחורי התענוג המת
כמו שאר הדברים בינינו.
|
למה שאתה לא זקוק תזכה
ולא יעזור כלל אם תבכה
האם באמת חיים ומוות ביד הלשון
והאם, האם באמת בטוח ללכת לישון?
|
הייתי מלאך כל חיינו
אני תוהה מהו גהינום
כשכתבו שירים עלינו
בטח טעו בזוג היונים.
למי שלא קורא רוברט ג'ורדן, משיארה = אהבה אבודה...
|
הנני לפניך
קחני או לא
אך אל תעזבני
אהבתיך נצח
ואוהבך נצח
קחני אליך
חבקני חזק
|
החושך עוטף את הכל
וכמה נקודות אור בחוץ
עכשיו זה רק אתה והקול
ופתאום אתה מרגיש לחוץ...
|
עיניה החומות חודרות בתוכי,
מחפשות בתוך נשמתי את ערכי.
הלוואי ועיניה היו מעל שלי,
עושות אהבה רק לי.
|
נתת לי חום
נטעת בי יופי
נתת לי יום
נתתי לך אופי
|
סוף העולם מגיע
זעק האיש ברחוב
הוא לא היה משוגע
רק עוד אדם שחזה
בסוף הנורא
שמתרגש על העולם.
|
אז חייך, יקירי
כי הכל כבר נגמר
מחר יעירי
מבטך המוכר
שיאמר לי שוב
שזה עבר.
|
עוד חוזר הניגון
בפאב בו ישבנו
עוד רותח שמן טיגון
במטבח בו אהבנו.
|
שוב יושבים הם על המיטה
יושבים ומדברים בכעס
שוב חושבים הם על מיתה
אך שוב יושבים בלא מעש.
עוד ריב ועוד צעקה
למה זה לא נפסק?
עוד כאב לב ועוד מועקה
למה זה לא נמחק?
|
עין האופל מחפשת
ברוח ובגשם מבקשת
את שיביא לה מנוח
כי אין לה כוח.
|
עיתים זז
נע בשמיים
כאב פנימי
יד מעל העיניים
פנים מביעות אהבה
לב מלא יין
|
כי הנה נולד תינוק
אשר לא יידע מלחמה
שלא יראה צינוק
והרי אין כמו זאת כנחמה.
|
עכשיו כשהכל משתנה בינינו
אני כל-כך מאושרת לחזור
עכשיו כל האושר יחזור אלינו
עכשיו הכל יכול לעזור.
כשביקשת סליחה שמחתי כל-כך
שאתה מבין מה עשית לי
עכשיו נתחיל מההתחלה ונמשיך כך
עד שאולי בסוף תהיה אצלי.
|
עמד מהצד
מביט בשמיים
רואה מסביב
כאב גדול
כוכבים באדמה
קבורים עמוק
|
עננים אפורים
גבוהים בשמיים
עננים לבנים
נמוכים בינתיים
שלג מחמם את הבית
גשם עוזר למעופו של העיט
|
עשינו אהבה כמו בפעם הראשונה
כל כך מאוהבים ומלאי תשוקה עזה
היינו מרוכזים בהנאה כאילו הייתה זו הפעם האחרונה
כאילו שהאהבה בינינו חדה כסכין וכשלד רזה.
עד כמה אנחנו באמת מאוהבים לעולם לא נדע
אנחנו נחיה ביחד כמה שנוכל לחיות...
|
יושבת על החלון ומביטה החוצה
מחכה לראות אותו מגיע,
להרגיש את מגע ידיו האוהב
לשמוע את קולו המתוק מדבר אלי,
מרפא את כל מכאובי ליבי הדואב.
רוצה לראות את עיניו נהנות ממני
רוצה להיות רק שלו לתמיד.
|
פרח לי בצבע דם, הפרח היפה בגן, אך בעיניו יופיו לו סתם, את
יופיו לכל נתן, את שורשיו אני אוסף, ואת ריחו אני שואף, ועד
שלא אוכל יותר, על פרח זה לא אוותר.
עליו פרחו, כוחו חזר, לא סתם,
הוא לי נשם,
פרח הוא צבעו הוא דם.
|
כל הרע נמחה מייד
כשנכנסת לתוך חיי
איך עשית זאת במחי-יד
איך הארת כשמש את פניי
|
היא הייתה מיוחדת,
השפה של האוהבים
כמו אהבתנו הייתה מאוחדת
מקולות הלב בשלל צלילים.
|
הייתי נותנת את חיי בשבילך
אם רק תזכור אותי, את שמי
|
קח אותי לשם
לארץ גן בעדן
שנמצאת לה אי שם
|
ערב טוב השעה תשע
מתחיל שוב הקריין בשקט
ברחובות עוד זורם הפשע
ורק נורית כאב דולקת
|
מפחדת לבטוח
עדיין כה פגיעה
רוצה לברוח
להתחמק מפגישה
|
רוע מבעבע
אמבטיה חמה
אישה עירומה
גבר מת במיטה
וכרית ספוגה דם
|
ובין כל יקיריי
רק אותך רציתי
בלילות הזויים
רק את עמצי רימיתי.
|
היו זמנים
בהם הייתי כלום
הרגשתי כלום
הייתי ככלי קיבול ריק
|
המראות אשר תראה
יהיו פני וגופי
והנוף אשר תרווה
יהיה זה רק אני.
|
ואם אני אצעק,
האם תשמע אותי?
ואם אני אזעק,
האם תבוא לעזרי?
|
כשכל העולם רועד אל מול עיניך
ואתה לא יודע מה לעשות
אתה מסתיר מהזוועה את פניך,
רוצה את הפחד בשמיכה לכסות.
|
חסרה אני את הביטחון
שבסוף יהיה, כבסיפורים, טוב.
אתה אוהב אותי, זה נכון
אך לפעמים אתה נראה כאוב.
|
עוד טיפת גשם נושרת לה על החול
עוד טיפת גשם קטנה תמימה שממשיכה בדרכה
כל דבר בדרכו למקום כלשהו כך אמרת לי
אבל אתה, אתה בדרכך לשבור את ליבי.
רק עוד יום גשום.
זה מה שיציל אותי
חיי בלעדיך שווים כקליפת השום
בלעדיך אני חוזה את מותי.
|
רק עוד פעם אחת
ביקש הנידון למוות
לדחות את הגרזן החד
לפני שאת גופו יעוות.
|
דניאל רוכב על מטוס
לעבר שמים תכולים
ועיניו שראו בכל טוב
ומבטיו באהבה טבולים
|
שוב אני כאן
שוב כותבת שיר
שוב רוצה ללכת
שוב אין לאן
שוב מחפשת
שוב לא מוצאת
שוב רוצה לצעוק
שוב על הקירות מטפסת.
|
בנינו לעצמנו שפה מיוחדת
כי ככה עושים זוגות אוהבים
מילה עם רעותה קרובה ומיודדת
ושני לבבות רחוקים וכואבים.
רצינו להיות שונים מכולם
שהאהבה שלנו תצליח
רצינו לעמוד זקופים ממולם
שהאהבה את החיים התפלים תמליח
|
בתוך יער עבות
בסופו של שביל
שתי ציפורים עפות
וילדון שואל בשביל
|
בואי נשב על החול
ונביט בגלים
ונהיה כים הכחול
שקטים אך רועשים.
|
שירים עצובים
מים לנשמה
כתיבה מוזרה
עיניים לא מבינות
|
אז בואו נתנהג כילדים
ונקרא את העולם אל הדין
היה היה פעם איש חכם
אך הוא זה מכבר נעלם.
|
תן לי השלווה
של להיות לידך
אהבתך אותי שלחה
למקומות הכי אפלים
|
כלל לא ברור כאן
מה אני מרגישה.
האמנם מצאתי בך
את האחד?
|
עוד חוזר הניגון
אותו ניגון נורא
ולנו אין מיגון
רוח עצב עלינו שורה
|
אל תשנאו אותי
כי אהבתי אתכם
אל תתבישו בי
כי בטחתי בכם
|
כה צעיר, אך כה חכם
זוכרת את כל שחלם
אגשים את כל משאלותיו תמיד
כי אם ייעצב, לא יהיה לנו עתיד.
|
לעולם לא אוכל לשנוא
את האחד, היחיד, המיוחד
שגרם לי להרגיש אהבה.
|
תכלת בעיניים
תכלת בשמיים
רוצה לצחוק
אבל אתה לא כאן
ראיתי פעם נער
הוא היה ממש מדהים
עיניו היו כנהר
מראהו היה מפעים
|
ושוב זכרונה של
אהבה ישנה ומתה
ובקרוב אשוב אל
המקום ממנו צצת פתע.
|
כשאהיה בקצה הקשת
ואמצא את הגמד הקטן
אוהב אותך אני מתעקשת
ורק אתה מילל כתן...
|
תשאלו אותי מה שלומי
אענה הכל טוב תמיד
כל הזמן מחדש חרב עלי עולמי
אין לחיים שלי עתיד.
תשאלו אותי מה קורה
אין כלום אני תמיד עונה
כל הגה מלח על פצעי זורה
למה כולם בסדר ורק אני שונה
|
חיי את חייך
חיי את הרגע
סמכי רק עלייך
ושכחי את הרקע.
|
אבל רגע, אם אתם קראתם עד לכאן סימן שאתם מתעלמים ממה שאני
מבקשת... גם אם קראתם עד לכאן... לא יפה!
|
מי יכולה לעמוד בפני גבר, שבמשך שעתיים רצופות רק אומר לה כמה
שהיא מושלמת, מדהימה, סקסית, חכמה ומצחיקה?
|
כשאתה כותב, אתה צריך להתרגל לזה שבאמצע החיים, נתקעים לך
משפטים מהשירים או הסיפורים שלך.
|
לפעמים אני חושבת שהוא מתבייש בי. הפילגש הקטנה שהוא מסתיר
מאחורי הגב של כולם. לעזאזל, הרגשתי מנוצלת! לפעמים הרגשתי כמו
הזונה שלו, שאליה הוא מתקשר רק כשהוא חרמן.
|
הכל יהיה פשוט וקל יותר אם רק תאמרי שאת אוהבת. אם רק תראי לי
שאת מתכוונת לכל הלחישות האלה בלילה, שאת לוחשת שניה לפני
שנרדמים, במיטה, מכוסים בשמיכה עבה, כמו שאת אוהבת, כשלידינו
השוקו החם הכי מתוק שאני מסוגל לשתות...
|
וכשאני במיטה
והחושך הבוהק מדי
צורב את עיני העצומות
אני רוצה לאהוב אותך
|
בין הסדקים בקיר האהבה מים דולפים
ובקרוב, כל-כך קרוב תיפרץ החומה
שהחזיקה אותי עד עכשיו בחיים
ואני, בתוכי, מבכי הומה
אך אין דבר שאוכל לעשות
אין תקנה ללבי השבור
|
מקומי מועדף
על פני מקומות ארורים אחרים
או אולי רק על פני המקום לידי
אבל בטח על פני מקומי הקודם
|
יש שרואים בי
ילדה קטנה וחמודה
ויש שרואים בי
אישה מבוגרת.
איך תבחר לראות אותי
אתה, שדעתך היא החשובה
|
לא נותרו בי געגועים
לילדה שהייתי לפני
לא נותרו בי כאבים
על מה שקרה אחרי
|
הלחנה וביצוע: גלעד סוויסה
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
בית שמש של
זהב,
ושל נחושת ושל
אור
(עוד שיר שלא
נבחר להיות
המנון העיר בית
שמש וזה עוד
לפני שהתדיינו
אם עיר כמו בית
שמש צריכה שיהיה
לה המנון). |
|
