|
טוב מה כבר אפשר להגיד מעבר לזה שעדי נמצאת במחסום
יצירתי כבר איזה שלוש שנים. טוב צבא עושה את זה
לאנשים.
עדי מקווה שבקרוב תהיה לה חופשת סמסטר ויצא לה קצת
לשבת ולהעלות דברים חדשים לעמוד.
בכל מקרה הערות בונות יתקבלו בשמחה.
- "זה הבית שלי מה אתה עושה פה?!"
- "לא נכון זה הבית שלי - רחוב החרוז מספר 5"
|
"אתה כאן?", שמעתי אותה צועקת, "כן, אני עוד שנייה מתפנה
אלייך" עניתי לה וחזרתי לעיסוקי, אפילו לא טרחתי להפנות את
מבטי לבדוק...
|
היא הייתה נערה מאוד קטנה או לפחות ככה היא הרגישה כל הזמן,
אבל אני בתור החברה הכי טובה שלה לא יכולתי לתת לה להמשיך
לחשוב ככה
|
הסתכלתי סביבי ותפס את עיניי אדם מבוגר יחסית שישב קרוב אלינו,
הוא ישב לבד וכתב משהו. הוא ריתק אותי, כמו להסתכל על סרט בקטע
הכי מותח שלו, למרות שכל מה שהוא עשה זה רק לשבת ולכתוב.
|
שניה ועוד שניה, דקה ועוד דקה, שעה ועוד שעה - הזמן זז, הזמן
נע בצורה קבועה. השעון מתקתק באותו קצב תמיד אבל הזמן בשלו, אם
הוא רוצה הוא זז מהר ואם לא הוא זז לאט...
|
"ומה את מרגישה עכשיו?" הוא שאל אותי. לא ידעתי כיצד לענות לו,
אם קיימת תשובה ברורה לשאלה שנראית יחסית כה פשוטה - אך היא
לא!
|
עידן ישב על אדן החלון במשך שעות...
|
כבר כמה זמן שלא ראיתי אותו...
|
יום אחד כשחזרתי הביתה מצאתי מלאך ליד הכניסה של הבית. המלאך
נראה חיוור ותשוש
|
בזמן האחרון נמאסו עלי כל האנשים האלה שחושבים בשבילי. כולם
חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשבילי. אני אולי לא יודעת מה
הכי טוב בשבילי, אבל אני מנסה מה שאני יודעת שלא יזיק יותר מדי
ואני מנסה ללמוד מהטעויות שלי, אבל הם לא מוכנים לתת לי לטעות
בעצמי.
|
"איך נעשית מליונר?" אתם שואלים אותי. אז אני, אין לי מה
להסתיר, אני אספר לכם הכל. הכל התחיל עוד הרבה לפני שנולדתי,
כשסבתא שלי הייתה ילדה וקיבלה מתנה מתייר שההורים שלה אירחו
אצלם בבית.
|
זה קרה לפני משהו כמו שנה או אולי אפילו יותר, הזמן ממש טס
וחלף מאז...
|
היא הרגישה באוויר כאילו היא נופלת מבניין של מאה קומות...
|
כבר במשך הרבה מאוד זמן תכננו את זה, את הפגישה הזאת...
|
נבי הארנבי אני אותך הרגתי וציפ וגם את צפ קולכם צורם מהפח
איך עלי סמכו להיות עליכם אחראית
איך יכולתי לחשוב שהייני כבר אחראית.
|
אף פעם לא לדעת איך זה להרגיש לבד
זה היה יכול להיות נחמד
|
"ילדות יפות לא בוכות", אז למה היא ממשיכה לבכות? ניסיתי
להרגיע אותה ולהגיד לה דברים יפים, אבל שום דבר לא עזר ואף
החריף את המצב.
|
לא תמיד קל להגיד כל מה שחושבים מכל כך הרבה סיבות שיותר מחצי
מהן הן כל כך שטותיות. לאנשים יש מן מנהג ישן שכזה להמציא
תירוצים, ומכמות התירוצים שבן אדם ממציא ביום הוא מתחיל להאמין
להם בעצמו.
|
"אין בחוץ שום, שום דבר" אני ממשיך להגיד לעצמי ולהסתכל מבעד
לחלון החשוך. אמא תמיד אומרת שאין ממה לפחד.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
צייר לי כבשה
בפיתה
משלוח הפיצה
מאחר |
|
