|
בעוד המילה 'אנבי' מהדהדת בחוזקה בראשו של אד, הוא ניסה לרוץ,
אך לפני שהצליח לעשות צעד פגעה רגלו של אנבי בבטנו, מעיפה אותו
היישר לעבר אחד הקירות המאוד לא עמידים של הבית.
תחושת הכאב הייתה עזה בגבו בעוד גופו מחליק לאורך קיר בניין
שהחל לקרוס עליו.
|
וואסאנט קטע את התעתוע בחדות בדיוק כשהיה מאוחר מדי בשביל
שהאיש יינצל וחייך חיוך קטן כשראה את עיניו הדקות של האיש
נפערות באימה רגע לפני שנפל.
וואסאנט פנה והביט באנבי.
"סיימנו כאן?" קולו היה קר, שונה. עיניו הריקניות בהו באנבי,
גורמות לו לחוש אי נוחות.
"כן
|
הם החלו ללכת. לצערה הרב של לילה, לכיוון השולחן בו ישבו היא
וטאלנטאס. לילה סובבה במהירות את ראשה.
"את לילה זאדאר?" שאל אחד האנשים בקול עמוק.
"כן", ענתה לילה בהרגשה ברורה שלאיש ששאל לא היה צורך לשאול.
|
לפתע שמעה קולות דהירה וריצה, מהירים וקרבים, משחרים לרמוסה.
היא פקחה את עיניה בבהלה ובאי רצון, וראתה נער בערך בן גילה רץ
לעברה במהירות הבזק, בורח ממשהו, שכנראה גם היא צריכה לברוח
ממנו,"רוצי!!!", צעק אליה כאילו שהדבר לא היה מובן מאליו, ואז
עבר אותה במהירות.
|
הרוח פיזרה את שערי הזהוב על פני, גורמת למילים להיות יותר לא
קריאות מאשר מה שהיו.
הקראתי אל המיקרופון בקול חלש ושבור.
|
חרבו חתכה חלקית את חרב העץ וגרמה לחלקיקי עץ לעוף על פניו.
טאלנטאס העביר את מבטו לפרצופה של לילה.
"למה לעזא-" הוא הפסיק לדבר כשהלם אחז בו.
|
הכאב היה עז... היא הרגישה שהיא עומדת להקיא. לקח לה זמן להיות
במודעות שהכאב שהיא חשה הוא מתוך חלום. היא ניערה אותו מהר ככל
שיכלה והתרוממה לישיבה ברגע שהרגישה משהו מתחת לראשה. היא
סובבה במהירות את מבטה כדי לראות מה זה.
|
ציור על דף של דרקון בצבעים חמים-קרים על פי משבצות
|
|
|
החומר הוא
מוסיקה שקפאה
רודולף שטיינר
בתגובה לשאלה |
|
