|
"...כי אין אהבות שמחות"
קיץ בקיבוץ, כל קיץ מחדש. הפיאט הישנה בדרך העפר. אבא מנסה שלא
לנסוע לתוך בורות בלתי צפויים. אני מטלטלת מאחור. זה מצחיק
אותי. השער הירוק תמיד פתוח. מונף אל על. מצדיע לנו: "טוב
שבאתם! פרידוש כבר התחילה להתגעגע!"
|
וכל חיי צפים אלי מבין הריסותי כמו
קרשים שאך נמשו בזאת
מתוך הסערה אין לי
דבר לומר להם אני
|
כולי פרוסה בציפייה
כמו מפת שולחן דקה
|
כששרת
דבר מה כמו לקח את זרועי
והוביל אותי יחפה
והושיב אותי על אדן חלון פתוח
|
להתפשט
להתפרק לחלקיקים
להפיל
את עצמי להקים
|
לכלכת והלכת.
יצאת את מיטתי
וודאי התקלחת.
|
ושם
בין ארגזי קרטון לחים
בם לנה ילדותי
|
"להרים את הרגלים",
כשסוניה מטאטאה
היא מטאטאה לי את החשק
להיות גדולה.
והחשק נסוג ובמקומו מתפשטת
חמימות של קוביות שנשכחו בשמש.
|
והשיער הרטוב שלי
עושה גשם על כל זה.
המילים בורחות לחפש מחסה
|
בין שדות חמניות
אני ארקוד את דרכי
אל השמשות של ואן גוך.
|
מישהו
דיבר בתוך הבטן שלי
קול אמהי, קול אישה
הקריא לי את "הנסיכה והעדשה"
|
לא כל שיר נועד
להתנגן
בפסנתר
רק בליבך
|
תאלף אותי עכשיו
כדי שבעוד כמה שנים
תוכל שאכין לך תה
כשנהיה זקנים
|
וכמו בירוקים העגולים האלה,
החלק שקרוב ללב אצלי הכי חמוץ.
(מעט שנותי למדוני-
מנגנון נחוץ).
|
ארוכות ארוכות
הרכבות הנוסעות
ממני אלייך.
|
טכניקה מעורבת (אקוורל ואקריליק)
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
היינו שלשה -
נשארנו שניים
חסה
ותפוח אדמה |
|
