|
אדמתי, שלי תהיי לעולם, שלי לבד, רכוש בלעדי, לנצח אגונן
ואשמור עלייך, עד כלות כוחותי, מכל הבא להרע לך"
|
הכל התחיל כאשר שעועית מבושלת שחתה בנחת בשלולית מים מהבילה
שכבר ספחה נוזליה ומיציה, טעמיה וניחוחותיה, וכעת נדחפת
בעדינות ממשב רוח קל, חוצה כתמי שמן הצפים תחתיה, ומדי פעם
נוגעת נרתעת נושקת ברפרוף בשעועית אחרת, מבקשת סליחה מתחננת
למחילה.
|
סע, סע,
אל תעצור,
אבל מדי פעם,
תסתכל לאחור
|
לך המצפון,
לך הרגש,
למד בני, גדל,
חפש צדק בלבבך,
|
הכבשים התהלכו בתלם ובראשם רועה הצאן,
צעדו בצייתנות וביראה אל עבר האיבדון,
|
עובר בסמוך לשדרה שאהבתי
עוצר לשניה, וממשיך בדרך בה הלכתי.
|
אלבישך כלתי, אדמת מולדת, בשמלת בטון ומלט
|
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
