|
לפני שהספקתי לצעוק ראיתי אותה עפה כמו ציפור יפיפייה מזן
מיוחד. הצליל של הכנפיים שלה חותכות את האוויר מהדהד לי בראש
עד היום. בעיקר כשאני יורד לסופר לבד. מיליונר אני כבר לא רואה
אף פעם, רק את כתמי הדם לא ניקיתי כדי שיהיה לי זיכרון.
|
התיק ארוז, תלוי באי סימטריה על הגב שלי ובטח נותן לי מראה
מגוחך. אני נועלת את הדלת ומשאירה את הצרור מתחת לשטיחון
שבכניסה. באנגלית חצי מקולקלת ובבחילה קלה אני מבקשת מנהג
המונית שימהר כי יש לי טיסה לתפוס.
|
ואז הגיע יום אחד בחג סוכות, חזרתי הביתה למצוא את אבא שלי
עומד במטבח עם מבט שאני לא מצליחה לזכור. לפני שהוא הספיק לומר
במה מדובר פתחתי את הדלת לחדר שלי וראיתי פסנתר כנף שחור בלי
קלידים ניצב במרכז החדר, רומס פריטים שונים ומשונים, מונע כל
נתיב יציאה.
|
אני מתפרנס, או אולי יותר מתאים להגיד מתקיים, ממכירות דרך
הטלפון. אני מוכר קוסמטיקה לנשים מכוערות, אני מוכר אבקת קסמים
לנשים שמנות, אני מוכר מקדחות וערכות ברגים לגברים חסרי
ביטחון.
בטלפון אני נשמע הרבה יותר טוב, בתמונות אני נראה הרבה יותר
טוב.
|
הזיכרון הכי חזק שלי הם המובילים. כל שנה התחלף דייר בדירה
שמולנו. כל שנה הגיעה משאית גדולה שפרקה ארגזים שבתוכם חיים של
מישהו אחר.ככה הם הלכו ובאו, כמו אורחים במלון.
|
אז במקלט הוא גם נישק אותה עם הלשון ובהתחלה היה לזה טעם מוזר
ואח"כ כייפי ואז גיל דרורי הכניס בעדינות יד למתחת לחולצה ולאה
הרגישה נעים בכל הגוף , מן צמרמורת כזו שקשה לתת לה שם ואז גיל
דרורי מישש את הצלקת ליד הלב , איפה שלפני 15 שנה בידיוק נפער
פצע בגודל של
|
שקט. שקט שהיא לא יכולה לסבול, היא עומדת ומרגישה קטנה יותר
מתמיד, כאילו נלקחו ממנה כמה סנטימטרים טובים. מביטה למטה אל
זוג הכפכפים המטופש וחושבת על איך זה שתמיד היא אותו דבר.
|
אני זוכר שהקפיצו אותי בראש השנה לירות פגזים על רמאללה , אני
זוכר שלא רציתי לצאת משם חי , רציתי שהרמטכ"ל ילחץ לאבא שלי
ת'יד ויספר לו שהייתי גיבור. אני זוכר שהשתחררתי , מאז כבר הכל
נהייה מעורפל
|
את הלב שלי השארתי על השולחן
שליד המיטה
תמיד הייתה לי חולשה לכפות ידיים של זרים
|
מים באוזניים
מטוסים במקום ידיים
את הרי יודעת שאין בי נחמה
|
כשמגיעה העונה ואיתה להבות
של סכין חד שמוצמד אל האור
ויחד איתן טרטור המזגן
ומילותיי אינם שלי אלא של זר
|
כל מיני אנשים מתו סביבי השנה, לא ממש אנשים קרובים. ההגדרה
מכרים תיהיה קולעת יותר. אחרי שהדוד של אמא מת הרגשתי שנפתח
סכר של מתים, דווקא בהלוויה שלו חשבתי שכנראה שבגלל שכולם
עכשיו ימותו, הגיע הזמן שלי לחיות
|
כשישבתי במטוס הכרחתי את עצמי לחכות להמראה עד שאני אפתח את
המכתב. חשבתי על איך אני שמח שאת לא הטיפוס של מעטפות ורודות
וריח מתוק של בושם. אהבתי אותך יותר מהכל בבקרים, לפני המקלחת
והצחצוח שיניים. פנים מתוקות של שינה ולכלוך בעיניים.
|
|
|
רינה בחייך!
נתקענו במעלית
שלוש וחצי שעות,
איך רצית שנעביר
את הזמן?
בע"מ מנסה לשקם
את מערכת
הזוגיות |
|
