|
בן 21, סטודנט לתקשורת במכללת ספיר. מתעסק בכתיבה
מאז שאני זוכר את עצמי ועד היום, וחולם להפוך את
התחביב לעיסוק חייו. למרות הדף הדף יוצר הזה, אני
עדיין יותר נהנה מכתיבה עיתונאית ומגזינית ומצליח
להביא הרבה יותר מעצמי בצורה הזאת.
אוהב לקרוא, להקשיב לכל מה שקשור לרגאיי ומוזיקה
אפריקאית. חולם על טיול גדול לאפריקה בעוד כמה שנים,
ולדעת צרפתית באופן שוטף.
מתוקף סמכותו של צבא הגנה לישראל, נשלחה אלי לפני כארבע שנים
הזמנה. מה שהחל כצו ראשון, המשיך והסתיים כהרפתקה מעוררת תהיות
שהשאירה חותם על המשך חיי.
|
אז אנחנו נשאבים בתוך מנהרת הזמן,
מנהרת הכלום
מנהרת החידה של הבדידה
|
מהפצע העמוק ביותר,
החל הניקוי הגדול ביותר
שלא משאיר שום מקום לספק -
They can't keep a good man down, always keep a smile when
they want me to frawn.
|
מספיק עם החמלה,
היא כבר נהפכה למחלה
של סליחות
וסטירות,
ואני מצטער
יחס מצער.
|
השלמות היא לא מושלמת
אבל היא עם השלמה
עם מה ששלם
ומה שחסר.
|
לדפוק, אבל להיות עם יד על הדופק. לשבור, אבל אנחנו לא שבר
כלי. להכות. תזכירו לי את מי אנחנו מכים?
|
טוני טוני בוני,
יש לו DVD של סוני
וגם מסאז' בבוקר
|
|
|
"אמא, אני חושב
שראיתי פטריה"
איטו הישוגי
מספר על
זכרונותיו
מהירושימה, 1945 |
|
