|
נהניתם? ספרו לחבריכם. לא נהניתם? קראו קפקא.
התקווה בוראת כאב. הכאב בורא תקווה.
הטפ-טפ מלווה אותך כל הריצה. כמו חבר, כמו אויב, כמו אח, כמו
אבא, כמו מה שאתה רוצה שהוא יהיה. איך שלא תיקח אותו, הוא שם.
אדון טפ-טפ. אתה עוצם עיניים ומתמלא בו, והוא מתמלא בך, וביחד
אתם ממשיכים קדימה, לטוב ולרע.
|
...ואז, שוב, היא נשארה לבדה. רק היא והנוף המדכא של חדר
המדרגות הריק בשעה אחת עשרה וחצי בלילה.
"קשה להיות מזוזה", היא חשבה לעצמה. אם היה לה פה, סביר להניח
שהיא היתה פולטת ממנו אנחה.
|
"אתה צריך לנסות עוד פעם. אתה צריך להרגיש את זה. תן לזה לצאת
עמוק מתוכך", המשיך ניסים, "תעצום את העיניים ואל תחשוב על שום
דבר. תן למסך השחור שיעטוף את התודעה שלך להתכסות באדום. אדום
של זעם, של דם. אתה שונא את העולם, אתה רוצה להרוג אותו!"
|
אבנר רעד כמו משוגע. הוא הניח את הגיטרה בצד והסתכל עלי ועל
צביק לחילופין במהירות. הוא מחה זיעה ממצחו בעזרת חולצתו
והתנשם במהירות.
-"נו? נו?", שאל במהירות, "מה דעתכם?".
|
מעניין על מה היא חושבת כשהיא לא מצליחה להירדם. מעניין אם גם
היא רוכנת על צידה, מקופלת קלות, בזמן שהיא מסדרת לעצמה תנוחה
נוחה במיטתה. מעניין אם גם היא שולחת את ידיה לאוויר ומנסה
לגעת בסדקים זעירים בתקרה. המחשבה עליה עושה זאת מוציאה ממני
חיוך וגורמת לי לשקו
|
אחרי שסיימתי להקריא את השיר קרן חייכה והזילה דמעה. אמרה לי
שזה הדבר הכי יפה שמישהו אי פעם כתב בשבילה. הסתכלתי בעיניה
הגדולות וראיתי איזה נצנוץ שאמר לי שהיא יודעת שכתבתי את השיר
הזה בחמש דקות קצת אחרי שעשיתי ביד.
|
אכן, היתה למר גרשוני סיבה טובה לרוץ כמו משוגע.
הוא לא שיער ששני כריכי הטונה שאכל בביתו רק שעה לפני כן
ישפיעו עליו כמו שהם השפיעו, אך העובדות דיברו בעד עצמן - עורך
הדין שמואל גרשוני היה צריך לחרבן בדחיפות.
|
אבל כל זה לא הוריד את החיוך הדקיק מעל פרצופו של חיליק. הוא
לא דאג שמא יחטוף מכות, שיקללוהו עד כדי בכי, שיפרסמו לעיני כל
תמונות עירום שלו או שמא יסתירו פגר של חתול בתיקו. לא, כל זה
כלל לא הפריע לו. הוא היה שונרמאייר, והוא ידע שאלוהים עומד
לצידו.
|
"זה משחק די מוכר, אבל את אמא, ואמהות בדרך כלל לא מכירות
משחקים, אז אני אלמד אותך, טוב?".
-"אין בעיות, איך קוראים למשחק?", הסתקרנה אורלי.
-"דוקים!", השיב הילד בשמחה והוציא מאחורי גבו את ידיו, שבתוכן
היו שתי חבילות קטנות של שיפודים צבעוניים.
|
"חייך, היום הוא היום הראשון של שארית חייך", קרא יואב את
המשפט מהסטיקר בקול רם. הוא ידע שהוא ודאי נראה כמו אידיוט
באותו רגע ושזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, אבל זה ממש
לא הזיז לו.
|
האיש עצמו עשה את דרכו עם ראש מושפל במהירות אל עבר המושב
היחיד שנותר פנוי באוטובוס, מנסה שלא להיתקל במבטו באחד מעשרות
זוגות העיניים שננעלו עליו מכל עבר. הוא חש זר, כל כך זר.
|
קרשים וחלקי בנין שונים הוטלו לצדו של ברוטוס, אך הוא בקושי שם
לב אליהם. הוא כן שם לב לנשרים שחגו מעל ראשו וצווחו בקול
מעורר פלצות - נשרים אוכלים פגרים, הוא זכר, והם לא חגו מסביבו
סתם.
|
- "אין לי ציפיות", השיב האיש במעין אדישות ריקנית שכאילו
העידה על כך שלא באמת אכפת לו אם יש לו ציפיות או אין לו. הוא
הסתכל עליי באדישות ולפתע לכסן את מבטו אל עבר שעון הקיר שתקתק
לו לאיטו, מנסה להעביר לי רמז עדין שלא הצלחתי להבין מהו.
|
שמש אביבית חיממה את גגון הפח הקטן שסכך על הדוכן של "שמעון
מלך הפלאפלים". צוריאל השמן ישב על אחד הכיסאות המקובעים
והחלודים שנחו לפני הדוכן להנאת הלקוחות וכסס את ציפורניו
בחוסר עניין מהותי ושמעון עצמו, המלך הבלתי מפוקפק של
הפלאפלים, נשען על הדוכן ופיהק.
|
"בפעם הבאה", תכנן, "אנסה להשחיל ביטויים כגון: 'מאיגרא רמא
לבירא עמיקתא' ו-'לא מדובשך ולא מעוקצך'". הוא חייך חיוך מטופש
ונכנס לכיתה.
בינה לבין עצמה, כמובן, היא חשבה שהוא סתם אידיוט. אידיוט
שיודע ביטויים ארכאיים, אין ספק, אבל עדיין אידיוט.
|
בכל שכונה, בכל עיר, בכל ארץ ניתן למצוא מניאק. אולי אפילו
שניים שלוש או במקרה הכי גרוע חבורה שלהם.
זה לא משנה איך הם נראים, באיזו שפה הם מדברים, המין שלהם -
מניאק זה מניאק. בשפות אחרות יכול להיות שלא קוראים להם
מניאקים, אבל בטח קוראים להם בשם דומה.
|
הוא הרים בתנועה איטית את ידו וסידר את שיערה, שלא יכסה את
פניה היפות. הוא הביט בה למשך מספר שניות וחייך. השעה היתה
שלושים ושמונה דקות אחרי חצות. הלוואי שהשעה הזאת תישאר לנצח,
קיווה. הוא לא רצה לחזור לשם, אבל זה כנראה היה עניין של זמן
בלבד. הוא נרדם.
|
השעה היתה חמש בבוקר. השמש החלה לעלות במזרח, משום מה, ואני,
יואל ובני עשינו את דרכנו הביתה ממסיבה גרועה, אם אפשר לקרוא
לקבוצה של נערים שמשחקים "אמת או חובה" מסיבה בכלל.
(מבוסס על סיפור אמיתי)
|
היא הסתכלה עלי במבט חלומי וחייכה את אותו חיוך שנתן לי חשק עז
לדפוק את ראשי בקיר שעמד מאחורי. לא עשיתי את זה, כי ידעתי שכל
תזוזה לא נכונה שאני אבצע תגרום לשחרור כמות מסיבית של גז מתאן
מבטני. "אני לא רוצה שזה יקרה", חשבתי לעצמי ונשכתי את שפתיי
באיפוק.
|
כשחזרתי, מגולח ולבוש כמו שצריך (לא שהיה לי מושג איך כדאי
להתלבש למועדון סטנד-אפ פילוסופיה), הוא כבר בינתיים הספיק
לפשוט על המקרר ולהתמקם מול הטלוויזיה עם מה שנשאר מסנדביץ'
טעים ששמרתי לעצמי במטבח לזמני בצורת, המניאק.
-"זזנו?", רומן פנה אליי עם חיוך גדול
|
תאר לך, רק לרגע אחד, מה היה קורה לו שמך היה צדפי. תנסה
לדמיין את חייך בעולם מקביל בו אתה נראה אותו דבר, מתנהג באותה
צורה, חווה את אותם אירועים אותם חוויתם בעולם זה, רק עם הבדל
אחד קטן: קוראים לך צדפי.
|
ברגר טלטל את ראשו בחוסר אונים ולקח עוד נגיסה מהשווארמה שלו.
הוא כל כך שמח באותו רגע שאלוהים ברא כבשים. הוא התבונן בגליל
הברזל שעליו הסתובב נתח בשר עצום - השווארמה - וחיוך קטן עלה
על פניו.
|
מקשיב לשאון גלגלי הרכבת,
באוויר ישנו ריח של פסולת.
העיר מחכה לי כחולה עגבת,
שעובד לבדו במכולת.
|
השגרה אפורה כמו כורכר,
החופש - צבעו ירקרק.
לעצב טעם תה קר,
אהבה חמימה כמרק.
|
חרדונים, חרדונים, בשלל צבעים,
משתוללים ומבצעים אלפי פשעים,
פורצים לי לבית בזמן שאני ישן,
מדליקים סיגריות כשאסור לעשן,
|
הלוואי ואני הייתי אדם מאמין. אבל אני לא מאמין בהרבה דברים.
אני לא מאמין שיש מישהו שם למעלה או למטה או בכל מקום שבאמת שם
זין על העולם הזה. אני לא מאמין שיש איזושהי רוח שמרחפת מעל
פני האדמה ושהיא שומרת על כולנו. אני לא מאמין אפילו בעצמי.
|
נדב
הלו? זה שירות הלקוחות של אגד?... אני מעוניין להתלונן...
קול שירות לקוחות (מפוחד)
רגע - זה נדב אלוני?
נדב
אממ... כן?...
קול שירות לקוחות (מפוחד)
תפסיק להתקשר! אל תתקשר הנה לעולם! אחרת -
|
מדי פעם שילמו הם מסים
זהו בלווווז הדרדסים!
|
מזל טוב לך ילד, גדלת בשנה
הכנו לך חתיכת הפתעה
הבית של אבא ואמא הופצץ
יום הולדת שמח, אתה מאומץ
|
עם תחושת ריקנות וחיוך סתמי,
אני יושב וחושב על מיכל.
בחורה שכלל לא מכירה את שמי,
וגורמת לי לחוש די אומלל.
|
קצת גיטרות, קצת סינת' והרבה פסיכדליה.
|
השיעמום הזה אוכל אותי כמו שקופיף אוכל קציצה
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
סלוגן-סלוגן-סלוגן
סלוגן-סלוגן-סלוגן
סלוג . . . . .
אופס נגמר
המקום
אף פעם אין
מספיק מקום לכל
המסר! |
|
