|
ידי כבולות,
אבל בכל זאת.
מחשבתי נקרעת בין פחד,
לבין מה שעליי לעשות.
|
הם רודפים אותי בלילה
הסיוטים משתלטים עליי
ובסיוטי אני רץ ומביט מעבר לכתף
משפשף בעיניי
|
לא, הם לא יגיעו אליי,
מנסה לשכנע את עצמי
|
לאבא שלי יש סולם,
מגיע עד סוף השמיים.
לאבא שלי יש חלום
|
אבל ההסתגלות מחייבת
בלי פשרות, אין חיים
זה סיפור די מסריח
בלי חיים, אין פשרות
|
מעולם לא חשבתי שאבכה על שיער
כי על שלי לא אבכה לעולם
רק צמה של ילדה שהזילה דמעה,
צמה זהובה ליד שער של אמה
|
...ושואל את עצמו איך היה רוצה להיות,
ובסוף תמיד יוצא כמו כולם - לא יותר, לא פחות...
|
בעיתות מצוקה, כאשר אני עומד מול הקיר שאינו נגמר, אני עוצם
עיניים ורואה בעיני רוחי המוני אנשים עומדים משני צדדיי.
|
כבר לא פרטים אסופים שמושכים לכיוונים
לפעמים-דומים-לפעמים-מנוגדים...
|
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
