|
אדם נברא בשנת אלף תשע מאות שמונים וחמש.
מאז בריאתו חייו עוברים תהפוכות. יש לו התשובות. הוא
לא יודע איך לשאול את השאלות. אדם מחכה ללילה שבו
תלקח הצלע המדוברת בו תפציע חוה. מסקרן אותו לדעת מה
יקרה שהתמימות כבר לא תהיה פה.
נפגשנו. קפה. שיחה. אלוהים ידע מה עשיתי שם. לאט לאט רציתי
להיות שם. אחרי תקופה מסוימת משהו בי החליט שדי. לא משהו בי.
משהו.
סערת רגשות.
|
|
|
באין לי אהבה,
באין לי עניין,
באין לי משהו
חדש ומתוחכם,
באין לי רצון
לחמוד לי לצון,
תמיד אוכל
למצוא נחמה
בבמה. |
|
