[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עדיין אוהבת

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות.

(אבות ובנים אביתר בנאי)

ICQ 207475259 207475259
אל היוצרים המוערכים על ידי עדיין אוהבת
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא,
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה.

והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.

הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.

היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד,
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.

היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?

אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.

היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.



מה איתי, מה איתי, מה איתי..?




לרשימת יצירות השירה החדשות
פעם הייתי פיה,
מלאך,
הוא, נתן לי,
אבקת פיות
והילה מעל הראש

הגבול בין יום ללילה
מזכיר לי תמיד את הגבול
בינך לבין העצב.

מנסה להשלות את עצמי
שכבר הפסקתי לצפות

איפה אתה?
מה איתך?
מי איתך?

"אני אתקשר".
"אני אבוא".
שקרן.

נמאס לי כבר לחשוב

מה זה בכלל כל הקרדיט הזה
שאני נותנת לך?
אתה בכלל לא שווה את כל זה,

שעה ועוד שעה ועוד תהייה ועוד מחשבה

וזוהי, הפעם הראשונה
שאני מרגישה,
רחוקה ממך באמת

אין סיבה לחלום
לנשום, נהיה כבר הרגל
לא דבר שעושים מתוך רצון

ואני מרגישה כבר כל כך מטומטמת
לשבת כאן,
ולחכות לאנשים האלה, שחשובים לי

ושוב, אני יושבת כאן
והמחשבות שלי נודדות רחוק

וברגע,
ברגע ההוא,
הוא,
לא היה צריך

אולי זאת אני
שעושה לי רע

אחרות.
כמו שתי ילדות שונות.

אני מרגישה צורך
למלא עצמי באנשים אחרים
שהם לא אתה בעצם.

הרחק ממך

שומר על המרחק הסביר כדי לא ליפול שוב לשם.
כדי לא להגיע למקום המכריע ההוא.

הרי גם כשנתחבק בפעם האחרונה,
תוסיף לצחוק צחוק מטופש.

כמה שציפיתי,
כמה שידעתי
ושראיתי,
לא ידעתי

גשם של מציאות נוחת על רצפת חדרך
ולאט לאט טיפות של הכרה מחלחלות בך.
המציאות מכה.

יושבת כאן,
הלילה עוד מעט מגיע לקיצו
ולא ישנה,
רק חושבת

רק רוצה להעלם
פשוט לא להיות
לא להרגיש

כלום לא אותו דבר יותר,
הכל שונה כל כך

מוותרת על חיוך אמיתי אחד קטן,
הוא לעולם לא ישוב לכאן.

אם עצבות רודפת ערב
הייתי רוצה שלעולם לא יחשיך

הכל מסתובב סביבי
והדבר היחיד שברור למול עיני
הוא ילד, תמים, שחוק.

איפה כל האנשים שאני,
"חשובה להם"?
כנראה שהם כבר אינם (כשרע לי),

אושר.
כאב.
צביטה בלב.

מתגעגעת,
כבר מתגעגעת כל כך,
ואתה?

כל כך רוצה,
שתדע,
שתרגיש

מילדי
הפכת לגעגוע
לחסר עמוק
לזיכרון אהבה מתוק. מר.

אבל מה שווה כל זה?
מה זה שווה אם הכל זיוף
הכל מלאכותי...

אני לא מבינה איך,
איך כל פעם מחדש
שאת כבר חושבת שהתבגרת,
שזהו, שאת כבר לא תמימה

רק רוצה שיהיה בסדר
רוצה לעבור כבר את הכל




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
You're dumb as
a mule and
twice as ugly.
So, if a
stranger offers
you a ride, I
say take it.


תרומה לבמה





יוצר מס' 70450. בבמה מאז 25/7/06 11:39

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדיין אוהבת
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה