[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כולם קראו לה איזי. זה היה כינוי ולא שמה האמתי .אמה נתנה לה
את השם ויולטה, כמו של גיבורת האופרה "לה טרוויאטה" של ורדי,
שאהבה מאוד. לאבא שלה לא הייתה הצעה משלו והוא לא התנגד לרצונה
של אשתו. הכינוי "איזי" דבק בה בילדות וכך נישאר לתמיד. היא לא
התנגדה לכך. הכי

אהבה נכזבת
יונתן היה הבן של המורה לספרות. לאחר חברות של כחצי שנה בין
כיתות י"א וי"ב וביקורים רבים בחדר שלה התברר ליהודית שהיא
בהריון. היא ספרה על כך לאמה וקבלה ממנה שתי סטירות לחי
כואבות. הביקור של אמה אצל ההורים של יונתן הסתיים גם הוא
בסטירה שקבלה אמו אחרי שקראה לי

אוטוביוגרפיה
בגיל 23, אחרי שלמדה חקלאות, עזבה את משפחתה ועלתה לפלשתינה.
לקיבוץ בעמק הירדן, שהוקם על ידי יוצאי רוסיה וליטא, היא
התקבלה לא בזכות הידע שלה או שורשים ליטאיים של הוריה, אלה
בזכות, כך ספרה, הפטיפון שהביא אתה.

אורבני
אלכס פקח את העיניים וראה מטושטש שהכל סביבו בצבע לבן. "יכול
להיות שאני בגן עדן?", שאל את עצמו, למרות שאת התשובה ידע
מראש, לא מגיע לו גן עדן.
"אולי משהו יכול לצבוט אותי, כדי שאבין אם אני חיי?", לא ראה
אף אחד על ידו.

אורבני
דלית, אשתו החייכנית, נראתה עצבנית. מה קרה, שאל. רצו לקחת
אותנו למשטרה, אמרה רומי בהתרגשות. עמוס הסתובב לדלית, מה קרה?
אין לי כוח עכשיו, אספר לך אחר כך.

אהבה נכזבת
זמזום עדין של המזגן וקרני השמש המעטות שחדרו דרך חריצי
התריסים המוגפים יצרו אווירה של שקט ונועם בחדר. שרית התעוררה
כבר מזמן, אבל המשיכה לשכב במיטה עם עיניים סגורות. היא חשבה
על הנאום הקצר של תודות לאמה, לאריה וגם למשפחתו, משפחת בלום,
על העזרה הרבה, הפרגון

אורבני
סבתא חנה הייתה מה שנקרא "סבתא פולניה". כל הבדיחות, הסיפורים
ואזכורים בנושא זה התאימו לה בול.

אוטוביוגרפיה
כאשר התקשרה אל אמה ובקשה להיפגש בבית קפה, בנתה פנינה במחשבות
את מהלך השיחה שלהן, את השאלות שתשאל ואת הדברים שתומר לה.
רצתה לדבר גלויות על הרבה נושאים. אף פעם לא ניהלה איתה שיחה
על משפחתה והיא גם לא התנדבה לספר על עברה.

אורבני
היא התעוררה באמצע לילה. הבית היה שקט, רק זמזום של מאוורר
והרעשים עמומים של מקרר נשמעו. היא שכבה עם עיניים פתוחות
והמחשבות רצו ללא סדר. "אני בת עשרים ותשע, סיימתי לימודים,
נשואה, עוד מעט תיוולד לנו בת. האם זה צריך להיות היום הכי שמח
בחיים שלי?"


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אורבני
בגיל מסוים הלוויה או אזכרה זה אירוע חברתי, פוגשים אנשים,
מבררים מה קורה לאלה שלא נוכחים, האם יצאו לטיול או חס וחלילה
חולים או עוד יותר גרוע, לא הודיעו לך שהם כבר לא בין החיים.

אורבני
פתאום שמעתי את אמי צועקת, "כן, את צודקת, אני אשמה, תמיד אמרת
לי ולא הסכמתי אתך. כבר מזמן הוא לא רואה אותי ממטר ולא
מתעניין בחיים שלי". ישר הבנתי שהיא מדברת עם ציפי, חברתה הכי
טובה שלה וגם הכי שמנה. כי על סבתא היא אף פעם לא צועקת וגם אף
פעם לא מסכימה אתה.




מה לא ברור לכם
בסלוגן הזה?
הוא כתוב שחור
על גבי כתמתם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 93213. בבמה מאז 10/12/18 11:32

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדה רויטגור
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה