|
ולולא אמרת לי
שבריאה
שאין בה
ולא כלום
|
וכשתשבי
עם שוך הקרביים
על מושב הכבוד
|
כשתשבי על המרפסת
הנהדרת שלך
בשולי השוליים של
צוק העיתים
תוכלי לשלוח יד אל בין
|
אתה תהייה
לי
החברה הלסבית שלי
שתחלוק איתי
דימום לעת ליל
|
|
|
גבר עוזב לפעמים
דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ
השסק,
נצבט בשושן...
לא כואב לו?! |
|
