|
אחלה זאור,
מאחרוני הדינואים שמנסים לפעמים להתחבר לעניינים.
מרגיש לרוב ירוק וכבד, לפעמים מצליח להתנתק מהמציאות
שהוא בנה לעצמו ולעוף בתוך עולם טוב יותר. יש אנשים
הטוענים שזוהי המציאות האמיתית, ויש כאלה שאומרים
שכולם משקרים. ואם תצעקו: אריה, אז הוא גם יסתובב
וישאל: מה?
נמצא על הכדור הירוק/כחול (אדום/אפור) מ79' ומאז לא
זז הרבה, רק מצפה.
תרגישו חופשי להעיר, להאיר, לקטול, לחבק ולהגיב
בתגובה או במילמול שישמע...
עם המראה המבהיל שלי, הריח המצחין מגופי, התנפלתי עליו: "זה כל
מה שאני, אייטם של תוכנית טלוויזיה במדינה קטנטנה?!" והוא בשיא
שלוות הנפש ענה: "כן, למה?"
|
היא עומדת על הקו הצהוב, Please Mind The Gap נכתב שם והיא אף
פעם לא הבינה. היא הסתכלה על הפסים, כמו תמיד מהמרת אם לקפוץ
או לא. יותר משרצתה להתאבד רצתה שמישהו יציל אותה.
|
מבחינת אלי המציאות הייתה מורכבת מחתיכות קטנות, כמו דסקיות
בהוקי קרח. חתיכות קטנות ושחורות, אלה הדברים שמורכבים מהם
החיים
|
אורלי כבר הייתה מיואשת. היא חשבה או שהיא תשתכר, או שהיא
תצטרך למצוא דרך אחרת לאבד את שפיותה למשך הסוף שבוע.
אורלי נכנסה יחד עם לילך למועדון
|
אותו יום התחיל באופן שיגרתי, כמו כל יום אחר בחיי. התעוררתי
הנחתי את רגל ימין על הרצפה, ואז את רגל שמאל, בדקתי אם יש
נעלים הפוכות בחדר. למזלי לא היו.
|
הוא אף פעם לא חשב שהוא יסיים ככה, הוא תמיד ראה את העתיד שלו
בצורה חיובית ומאושרת יותר, אפילו עכשיו כשהוא היה בתוך הכלוב,
נלחם בנמר הפרא, נאבק על חייו. זאת רק כדי שיוכל לקנות מנת
פלאפל בסוף היום הארוך זה.
|
פתאום שמעתי כפיים מסביב, הסתכלתי וכל החדר, על הרצפה, השטיח ,
המיטה, הכסא, השולחן, החלל והתקרה היו מלאות בחיות צבעוניות.
|
אנשים הוציאו את זעמם על הליצנים, וזרקו עליהם את הכיבוד.
רק יוני ישב בצד. הוא תמיד הרגיש טוב בצד. לבד.
|
"תחשוב. זה לא כל כך קשה כמו שזה מורגש. תחשוב חיובי. תחשוב
מחשבות שמחות. על תעמיק לתוך התחומים האפלים של החיים שלך, סתם
חשיבה שטחית ומשעשעת כזו שתעביר את היום"
|
פתאום היא אמרה: "בונבון, מה עשית לעצמך ?! למה כיסחת לעצמך את
הראש ?!", נישקה אותי על המצח השבור ומלא הדם והוסיפה: "אפשר
להיכנס ?"
|
אני לא ידעתי איך זה קרה לי, אבל היא תמיד הופיעה במחשבות בזמן
הבחינות, מין הופעת אורח בין כל האינטגרלים שאני מנסה לפתור,
בין כל התוכניות שמתקמפלות לי במקביל בראש.
|
איש-התה זכר את הערבים שבילה עם איש-הקפה, אם ברצון ואם בגלל
שנתקעו לאותה משמרת. הוא זכר את הערבים שמולאו בקפה ותה, לילות
האלכוהול עם נהיגת האלכוהול וחוסר הידיעה בקשר לנאמר.
|
משה הצליח לתקשר טוב עם מקררים. הוא ישב שעות מול המקרר שבביתו
וניהל שיחות נפש. הוא אהב את המקרר. הוא שכן לו במטבח כבר
עשרים שנה באותו מקום ולא הוציא הגה.
|
בשעה המתה של הים
הגלים היכו בחוף לחינם
|
ולמרות מה שקרה
מרים עוד מכסה
מסובב ארבעה ברגים
|
גם חתולים שנובחים
מרגישים אשמים
|
טיפה במוביל הארצי
כמו טיפת זעה על אפי
חולמת להפוך לטיפת גשם באוויר
|
יש עולמות שאכבוש רק בשבילך.
. . .
יש עולמות שאצליח לגלות רק בלעדייך.
|
יותר מדי מציאותי
מכדי שיהיה אמיתי.
|
ראיתי כמויות של סרטים מצויירים
ועדיין כואבת לי הבטן מבפנים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אם אין לחם,
שיאכלו אופיום
להמונים"
מרי מרקס
(מתוך הספר "999
אמרות משולבות"
מאת רמבו 2) |
|
