|
איש קטן החיי בסימביוזה עם העולם
נולד ב-88, בן למזל דלי ולקולקטיב הקיבוצי.
רבים כינו אותו זונת תגובות,
בתגובה הצהיר שהוא לא לוקח כסף.
מתמיד במרדף לעבר התואר - משורר.
מומלץ בחום לקרוא לפי תאריך ההופעה בבמה
(ישנו כפתור בסוף העמוד שיסדר זאת)
תלונות בקשר לשמו המחריד יש להפנות להוריו
ילדים קטנים שומעים בשנתם
את קולות עינויו מתוך חלומם
|
צינת הלילה, השמים השחורים
מנקים את ראותיי מזכרונות אנושיים
|
אוהבת לא אוהבת
מתעופפים עלי כותרת
|
נים לא נים
בזווית עין מטושטשת
אי שם באזור הדימדומים
|
וורדים לבנים מונחים על קבר
וורדים אדומים כסימן לבאות
שומרת ראשים ערופים בכספת
מי אם לא את בעצמך אליס מלכת הלבבות
|
כשאני בא אלייך
אל תשאלי למה
אני אגיע בליווי החשיכה
כשאחנוק דמעות בין ידייך
|
אמרת לי שהמרחק נמדד בזמן
והזמן נמדד באהבה
|
אל תאמרי את המובן מעליו
במשפט אגבי כשכולם מקשיבים
|
הדמעות שלך היו אמתיות
הצחוק שאחריהן כבר לא
ההתאהבות שלי הייתה אמתית
וגם הכאב שלא איחר לבוא
כל כך אידאליסטית ובעצם תמימה
בכלל לא מודעת למה שקרה
וזאת הסיבה
שכואב לי
|
עלים יבשים מרככים מצפונך
מלקק פטמתך
ומשאיר קו למחשבה
ואצבע
|
ניסיתי לחתוך אל שורש הבעיה
אבל יצא רק דם
|
כותב את כל מה
שאי אפשר כבר לומר לך
כותב את כל מה
ששורף לי בפנים
|
תסתכלי לי בעיניים
תבלעי את הדמעות
אין מקום לרגשות
|
הצעיף בצבע ים
קצת קרוע
לא מושלם
|
כמו לפני שהשרשרת נעלמה
צריך לצאת בחורף, כשקר
ולמה לעזוב? אברם
|
עם בוא האביב בורח לתרדמת חורף,
בוכה כשמגיע הסתיו.
כמה קשה להיות משורר נאהב
(לפחות על ידי קוראיו)
|
מחפש בין השורות אחר הנסתרים
כמה חן יש כשמשחקים במחבואים
|
לא רוצה להשמע
כאילו הכל נשאר כשהיה
|
יש לי חדר
ולו ארבע פינות
כולן מצופות בכריות נעימות
לפעמים קצת בודד
|
אכלא את העצב מבפנים
כתזכורת
|
כשאנחנו רק שנינו וכמעט שוכבים -
היא מתחרטת וחורטת באומנות סדקים בלב,
סוחטת מוזה לשירים עצובים.
|
לא כותב על אהבה
לא מאמין בישירות
|
אני פה והוא כל כך רחוק
איך את מעיזה לקרוא לו חבר?
|
שני ילדים משחקים בשירים
וצעיף בד שקוף, שזור בו חרוז
|
גבוה למעלה העננים מסתירים
אבל כאן למטה אדום מנגבים
|
אך כל שנותר בי מוטל בספק
ובשאננות אומר...
|
"אחרי..."
מי אוהב את המדינה?
מי לקח רובה למלחמה?
מי גיבור של אימא?
מי רץ ראשון קדימה?
|
את מזיינת לי ת'סכל
מזיינת לי ת'צורה
|
כשהעיניים טרוטות
הזיכרונות צפים
והשקרים
|
ככה זה כשחיים בסרט אמריקאי
המציאות לא מפסיקה להכות בפנים
כי איך לומר בעדינות?
את כלבה
ואנשים לא אוהבים דברים שנושכים
|
נוכל לפגש שוב
אולי על כוס קפה
אך הנשיקה שנתתי לך
|
כשהדמעות זולגות מעצמן
הן צוחקות לי -
אתה רק ילד קטן
|
חתיכות בשר רקוב בציפורניים
|
אחרוז לך משחקי מילים
מבעד הילה של אשליות
אשאיר לך שביל של פירורים
לפסוע אחר הרמיזות
|
סופר ימים שיהפכו לשעות
שיהפכו לעקצוצים באצבעות
שאוכל לשאול אותך...
אולי גם את עייפה משירים
|
גם את ידעת שמשהו קרה
כשאמרת...
ולא החזרתי תשובה
|
ובסוף גומרים
מאהבות מזיונים
ולפעמים מהחיים
|
ילדה קטנה הלא אמרו לך?
אלה רק אנחנו שלא מבינים
|
כועס עלייך מעבר למילים
ואל תבקשי ממני לכתוב לך שירים
אני כותב על דיכאון
לבבות שבורים ושנאה
|
תתפתח אהבת אמת
ואולי אני סתם חרמן
|
גרמי שמים עזבו גם הם,
אל המקום בו חצי מלבי שוכן.
אי שם תחת שמי דרום.
|
את רחוקה, ואני רחוק מעצמי
והמצב הזה רחוק מלהיות הגיוני
|
בזמן שאביב גפן שר על הגשם האחרון
ועל כמה שאני אוהב אותה
|
אומרים שהוא רץ על הדשא, ידיו נוטפות דם, צועק "הרגתי אותה!
הרגתי אותה!". אני לא אומר שהיה מגיע לה אבל ככה זה כשאתה
מתעסק עם לבבות של אנשים שלקחו אתך ביחד אקסטזי.
|
אני מקווה שאחלוק את החורף הקרוב איתך
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
הממ, את החירבון
הבא אני מקדיש
לצבא ההגנה
לישראל
חרגול מחליט
לתרום למדינה |
|
