|
"קר כמו דג באוקיינוס", חשבתי, "כבר מגיל צעיר כזה? היכן
מייצרים אותם? ולמה?"
הבנתי מייד כי טעיתי. תמיד היו אנשים אלו שרויים בעולמנו, אך
הבנקים יודעים לברור כעת היטב את עובדיהם, חלפו ימי עצי האגוז
והחליפות המהודרות והעצות האישיות.
|
עד חזרתו הביתה, שככה מעט חמתו, אך עדיין לא היה מסוגל "לראות
בעיניים". הוא הלך לבית המלאכה, אחז במוט פלדה קצר, ויצא אל
הכלב. נדמה שהכלב הבין כי בא סופו שכן לא קם על ציון לנשכו.
|
רק לאחר שסיימו את הישיבה החל הפעיל מספר על מכוניתו החדשה,
והוסיף כי מיד עם צאתו ממוסך היבואן, בדרכו לציון, הרגיש כי
עוקבים אחריו. ציון יצא באחת לחצר משום שנזכר כי השאיר את כלבו
משוחרר. עם הגיעו למכוניתו של הפעיל חשכו עיניו.
|
הרמתי את ה- M16 עם הקנה למעלה והורדתי אותו עם הקת אל תוך
ביטנו של האב. הוא התקפל מנסה לשאוב אוויר. מחזיק את ביטנו
ניסה להזדקף. התרחקתי ממנו כשני מטר. "תגיד לה בבקשה שתכנס
הביתה."
|
יש אנשים שתופסים אותך ביד כדי שלא תעלם באמצע המשפט, כדי
לעניין אותך בשיחה כאילו אתה האדם החשוב ביותר בחייהם. הוא לא
היה אחד מהם. אחיזתו הייתה אחיזת בן-משפחה. מיד נרגעתי והמתנתי
שידבר.
|
לשמחת הנוכחים הוא לא התבייש והמשיך: "את יכולה לברוח אך לא
להסתתר מפני, דעי לך כי איני עוזב עד שזה נגמר," סיים. ליבנו
נשבר למשמע גון קולו ודבריו היוצאים מן הלב, אף החזקים שבינינו
הזילו דמעה. חיזקנו ידיו, היו כאלו שתרמו מעצתם והיו מספר רכי
לב ששלפו את ארנקם
|
"איך לעזאזל הוא הגיע בגילו לחזרה בתשובה?" אני שואל את עצמי
ופתאום קלטתי את הקרניים. אווריריות, כהינומה המרחפת על פני
הכלה בבואה בצעד שמח אל מתחת לחופה.
|
ציון רק הנהן בראשו וחייך אלינו תוך הזזת גופו לעבר אישתו,
ממשיך לבצע את הריקוד האיטי שמרקיד אותך אפילו שאתה יושב
ומסתכל עליו בלבד.
|
"סלומון," אני עונה, "תהיה כמו מנתח מוח, תכנס ותצא בזהירות,
אבל מהר. קח את המכונה תעביר לי על הראש, אחרי זה צקצק לי עם
המספריים, בלי להוריד לי אוזן."
|
שרה לקשת בענן אך
סרבה לקבל את האור,
גוועה בלי דעת חייה
לא קיימה הבטחה.
|
ראיתי ים יפי תארך,
חכמתך, בהירות מחשבתך,
תשובותייך ברק מחרישות,
מערסלת חוף אישך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני חושב - משמע
אני חושב.
נקודה. |
|
