|
בלילה שוב ניגן חלילן האנטנות וקרא לי לבוא: שאב רוחות של קיץ
מעל הים התיכון, האיץ אותם לאורך שדותיו הירוקים של צפון הנגב,
ובמעלה ההר, עד אשר בתנופה אדירה, חתך בהם באנטנות הגבוהות
|
ועם רדת הלילה יורדים קבצני העיר ונוזלים בין מרצפותיה, בין
אבניה, אל שולי מדרכות וביבים פתוחים. הזן העתיק, כמוהו כעצים
ושיחים אשר שורשיהם נטועים ויונקים מבין המרצפות, מעודף אנוש
ומפסולת אנוש.
|
באמצע יום השרב תבוא אל הבאר
ובסוף הצמא תדע
שאין מה לדעת יותר
|
יש ימים לוהטים
בהם יש רק
מים
שמים
ואלוהים אדירים
|
אני בטוח שתוכלי לרצות אותי
לפחות לשעתיים.
מעל כביש אספלט שחור
נמתח הזמן בינתיים.
|
|
|
אם הנמלה חשבה
שהיא הצרצר,
והצרצר חשב שהוא
הנמלה...
האם זה אומר שהם
לא ישרדו את
החורף?
-זאולוג שחושב
שהוא פילוסוף. |
|
