[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אביגיל נץ
הלב המפעם בקצות האצבעות
זורם בעורקים של דיו
חורץ סדקים במחסום השתיקה
ומאיר את העולם באהבה
אותה טמנת לימים באדמתי הלחה
ועתה היא פורחת בשדות של מילים.

ICQ 153894548 153894548
אל היצירות בבמה האהובות על אביגיל נץאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אביגיל נץ

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"גוונים של אדום וזהב ציפו את ספסלי העץ הישנים בדמות עלים אשר
סיימו את מחזור חייהם בפריחת הצמרות. היה זה מראה מלבב ונוסח
רוגע, אילולא אותה ילדה תמה, בעלת עיניי אינדיגו ומבט חלול אשר
יכל לנסר בך עד לשד עצמותייך בפחד משתק ולגרום לך לרצות לשלוח
יד מלטפת לנחם

משל
יום אחד פגש בבחורה שחשב למאוד מיוחדת ומרוב שהתאהב בה לא שם
לב כיצד היא פורמת לו את התפרים של הלב אחד אחר השני, ולבסוף
היא פשוט תלשה את התפרים האחרונים באופן שגרם לו להתעוות מכאב
וסירבה להשיב את הלב למקומו.

אגדה
מעולם לא ראיתי מלאך מקרוב, והרי מלאכיו עשויים אש לוהטת,
ולזה? אף כנפיים אין לו! מלאך מוזר שכמותו לא ראתה עין אדם
מעולם, אך עיני החוזות נפערו בה-בעת ומלאו בהילה שליטפה את
פניו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ארספואטיקה
8 דקות לחצות
ואין לי מנוס, רק לחצות
בעורי, ערירי, את הלילה.

מחאה
When life gets poor as fake
The warriors are tired
They all can use a break
The land can use some flowers
At night they're saying prayers
And asking god to listen
Not thinking someplace else
The people really need him

יחסים
i owe my own
little voodoo chile
sometime we go wrong

אהבה
אהבה יחפנית ופשוטה
יתומה מעתיד וזמנים
זה אולי לא היית אתה
אך עד תום - זו הייתי אני

געגוע
אהבות שכאלו כבר לא קיימות
שחולפים הימים בטוויית חלומות
ושמיים לאל מבקשים להקדיר
אהבה בה עולם מתאבל ומחוויר

בדידות
כמה יפה כעת אורם של פנסים
בחלוף צלך על קיר ביתי.

כולם מחפשים את האושר
אני היא

אלוהים
בתוך מקצב אילם
ואוזן חרישית
אני שומעת את -
יוצר הבראשית.

אהבה
צריף רעוע ואבן חרוכה
להניח ראשי העייף
והלב יתמלא בשמחה
אם אחת רק תאמר לי:
אוהב.

פואמה
אתה מרקיעי השמיים
מפיל כוכבים לרצפה
דמעת מלאכים שבינתיים
לבשה דמות אדם וחייכה

כמיהה
איפה אתה
תפילה הדוקה
כבר הפכה לתושבת מרום
איפה אתה
נשימה נעתקה
במרחק של תקווה או חלום

גורל
איפה שאתה נמצא - זה בית
עם פינה להניח ראשי ולנום
להגיף את התריס, לכבות את האור
ולא לבכות על הבית ההוא

ולא ישוב אותו מקרה נפלא
על פרשת דרכים סתורה מדרך
אליך שוב-לשוב ובלי מילה
למצוא בך שתיקה שלא שואלת

על צמרות האהבה תלויה מזכרת
ונשמות אשר פסו מן החיים
דולק אורם ועל חלון חדרי כל ערב
יוקדים בלב המתעמת עם הבקרים

אהבה
אם יגידו:
הלכה בת המלך
לשאת את ליצן החצר
פשטה את ידיה כהלך
ובו נאחזה כעוור

אמונה
את קולך הלחנתי בתו
והוא התנגן ואבד
ושוב לא ערב לאוזניי

עצב
אבל עכשיו, אם תסלח לי
אני שותקת ומדחיקה
סוגרת זרועות סביב עצמי
ומתכרבלת עם השכחה

אכזבה
זה כמו חצי ירח למשך שבועות, משהו חסר ובא לבכות...

פואמה
הנה היא אפרודיטה
מלכה בקנה מידה
גלולה מרה המתיקה
את סוף האגדה

געגוע
לה אתה יכול לספר את סיפורי הגבורה של חייך
אולי עוד ישנן נסיכות שמוכנות לברוח עם מורד מלכויות שכמוך

עצב
לכל אחד נדמה
ישנה שעה אחרת
בה שחר נאנח
ובאה עת ערבית

בדידות
את חמה וחשכה בתהום
ושתיהן לא תושטנה ידיים
מן המוות ליעור כחלום
ולשכוח חיי פעמיים

געגוע
בוא היום לפני שיעריב
לפני שמואזין יקרא מעל -
המסגדים המהוהים בתל אביב
בגבול של יפו, ליד שעון המגדל

והחיוך הפך לדמע והשירה היתה הספד
את המילים שלא אמרת חיוכה סיפר
והלילות הפכו בדידות לאושר משגע
עד שהסהר החצוי הפך פחות חיוור...

...ואני בתומה של עלמה נעניתי והפכתי אותו לשלי

גם קולומבוס חשק את אמריקה
כמו שאסטרונאוט מפנטז על חלל
הוא ראה בה גברת גאה ועיקשת
ונטש למענה את פורטוגל

אהבה
אך למביט בך מן הצד
יש הבנה כופרת ופושעת
של שחור ולבן ושלך -
שכמעט ומוציאים אותי מדעת

כמיהה
בעלי שיחיה, הוא עילוי בתורה
ורבים הרואים בו "מנהיג"
הוא אחד ממיני נפלאות הבריאה
וכינוי חיבתי לו "צדיק"

לא ממש מובן או מוגדר מה שניסיתי לומר...

אלוהים
"אילולא היתה השירה אלוהית
לא היינו מזייפים כל-כך..."

אהבה
רסיסי טללים בשמש
על ריסינו כסומים
ומראות תפילין וילד
בך שבויים ומוקסמים

טרילוגיה
חלפה התקופה.. ניתנו הדינים
ושבנו לכאן בשנית

געגוע
דני ואני בבן יהודה
ות"א נראית כ"כ תמימה
והוא תמיד חיכה לי שאגיע
ובשעתו - אף לו חיכתה האדמה

אהבה
דרכו של לב אביון היא אור וחסד
דרכו של לב אמיד היא העדר
בכל הלבבות חסר הקסם
מלבד בתוך לבו של העיוור

מינימליסטי
אני ילידת התמוז
ואתה נולדת באב

אהבה ראשונה
היא הפעם היחידה בחיים
שאתה באמת עצמך
והפעם האחרונה שאתה
מאמין בעצמך

מחאה
לא, לא חולמת -
לצעוד בלבן
ולהתעורר לשחור
אני כבר הבנתי מזמן
שבשביל סטוץ
לא מתחתנים עם השמוק!

אכזבה
פול הבטיח להישאר
בין הפעמים שהוא הלך
וזה בעצם קצת הרבה יותר
ממה שהוא היה מוכרח

הורה לך אהובתי
שנפלת שדודה בדרך
זכרונות מבית דוד
מספרים עליך כרך

עצב
אולי בחלומך יבריא הצער
אולי יבוא האושר במקומו
אולי הליל לא יכבה הסהר
ולא יסור כוכב ממקומו

מצב
עת האוויר ניצב נוקשה כפלד
והעצים עוברים לדום קפוא
כשביניהם עוברת נשמתו של ילד
אתה שואל.. האם יגיע התמוז?

לא באתי אליכם מהרחובות
עמוסת חוויות על פת לחם
ומנת רעב

בחדר המיון של ההשראה -
יש המון פצועים.

הרהור
הפחד לוותר לרגש
ולעזוב את שדה הקרב
קשה ממטרים של גשם
בשמי ערבית מוכי שרב

רומנטיקה
היא לא כמהה למחיאות כפיים
אף לא למבטים הרעבים
לרגע מטורף, אולי לשניים
על הבמה גומעת מרחבים

מצב
הפיהוק נפקח בין ויכוח נצח
המוסר מצליף לקח בעצלות
רגל מול כף יד - זמן להתמתח
עוד מעט יחול השיעבוד

אהבה
שיבה בשיער
לאות בידיים
כותבת לאהוב
בלי לחתום בנשיקה

אהבה
האם תמימות הצמרות
המרקדות עת ערב
ומלבינות את ערגתי
כדי לרפא מכאוב

אני שומרת אוצרות
הבוהקים אחרת
צרופים הקפד בשירתי
כדי להאיר בטוב

רומנטיקה
ואז בא הרוח
העיף רגשות באויר
ואני עוד אוספת
כמה נקודות
וכמה אותיות
וכותבת לו שיר

לימים היא הפכה מכובדת
סוררת בתנועה מתמדת
בין רצונותיה שלה

עצב
זו השעה בה הספר נפתח
והפרק בדיו מיוסרת
נכתב בשורות אדומות מכאב
מנוקד בשקידה מיותרת

אהבתי את קולות המים
הזורמים במיזרקה
את ריח הכלור
את הטיית האור
על האדם שהזמין עוגה

לא אכה לך על דלת
לא אשיר אל מול חלון
לא אכביר עצמי בפלא
לא אומר: אתה ראשון

עצב
איך מציירים פרידה
שתהיה נוגעת
שמי שיעבור
ידע שכאן מונח
אדם עייף ובידו
עולם אשר נלקח

בלדה
אמור יונתן, נא הגידה
ימים נתייתמו למכביר
אך מי את את הצער הועידה
למחוק מלבך את השיר?.

בלדה
הוא אל הזכרונות
מרטיט ושוב גונח
מחליש את מאורה
ילדת ירח

אהבה
האריות עוד דוממים
עוד בלכתי,
שתיקה של לוחמים
על אדמתי.

געגוע
ובמילון שלי כבר אין מילים
שבאות והולכות בצמדים
וכל מה שמחבר בינינו
כבר שייך לעבר וכבר שנינו

הרהור
ואז נמשך הנצח
ונמשך
והשיער מלבין
וגם הלב סולח

עצב
פשוטה, כמו ים
פדויה, כמו ים
לשמש ולתום
קרבה לקו החוף ושוב
נסוגה לאחור

בא הזמן ודרש את שלו
מאדם עם עבר
וילדה אבודה

לאהוב אותך
זה כמו צלקת
תמיד נשאר סימן
של זכרון
או עצב

ארוטי
לא הכל חייב להתחבר
להיקוות בין רגליך
ולרעוד אתך

אמונה
אסטרולוג אחד אמר לי שהכל בהיר
שהחיים שלי יפים ואין מה להסביר
רק אם אפשר מוטב לשכוח מה שרע לזכור
ולשובב קצת את הרוח - כדי שלא תיפול

כמיהה
יום בתוך גיגית גדולה
שלא משיטה אנשים
רק מצבים חולפים

הרהור
כאב שרק בספרים
יודעים לכתוב אותו
ובחיים
יודעים לבכות אותו

אהבה
ושנינו אחד
גם הוא, אלוקים
אותו שזרקת
מתוך החיים

ואנו אבדנו
כמו שני דגים
שהזרם התיש

ומאז האחת שעיניה ריקות ואחת שצוחקת במן צעקות...

אתה מוזמן להמתין עמי לגשם
כולם אומרים שהוא יבוא
שענניו יסתירו את השמש
והגלים יציפו את החוף

אכזבה
אני מאחלת לך -
שתהיה עשיר ומוכר
ושבתוך הארמון שלך
יהיה ריק, מעיק וקר

אינטרוספקטיבי
מפחדת לנסוק
ולבכות מאושרת
ולצחוק עם סיבה
ולצחוק

ולפסוע ברחוב
ולהיות האחרת
שרציתי להיות
כבר אתמול

סמים
כל האנשים החלשים
התקבצו בערב יום שישי
בתוך מצב הזוי
מאוד לא מקבירי
ולא חיובי

אלגיה
המילים החזיקו אותי בחיים
כשהייתי ילדה שתקנית
הן היו היורה בשמים ריקים
שהזין את פירות אדמתי

הלילה נסדק,
בקו הרקיע
הופיעה שתיקה צהובה.
קולות בית הכנסת
עלו במפתיע
מתוך הזריחה אל לבה.

מצב
היום אני באה ממקום אחר
ושם אני נמצאת לבד
הולכת רק עם עצמי
ולא חוזרת אל אף אחד

געגוע
אני כבר אישה,
אני רעיה,
ולנו -
כ"כ רע היה...

עלו מחשבות לשמים
למסור דין אדם ואשה
האור שדקר בעיניים
היה לי אדום מבושה

גורל
יש לה דמעות מצולקות על הידיים
מסמנות את כשלונה האחרון
הבגדים נלחמים בגופה על חלקה
שמזמן נכבשה על גבעות מרובות

אמונה
אורה של גחלילית את מלכדת
כאור אותם נרות של בוא שבת
למול ההר גבעה אינה נמדדת
נשאת את גבעוליך וקמלת

לא תרמסו אותי יותר
על אספלט התחושה ודם הפשע
צמחו עצים עם שורש מבתר
אל לב האדמה וצחוק הישע

מקום
מעולם לא מחיתי על אי צדק
ורוב בני האדם טועים
אבל בינינו, בכל גוויל של קודש
ישנו גרגר אבק של חטאים

געגוע
על רצפת ביתי נהגתי
לצעוד יחפה
לצעוד שזופה
והייתי ילדה
שרועה על רצפה

מובלת לעבר השמש
כהלך אחר הזהב
היכן שנגעת בי אמש
הותרת טביעות כגנב

מחאה
שילד ילדים וירעיב את עצמו
(כי הרי הגברים אוהבים עצמות)
שיבכה בסרטים ויצחק בלי סיבה
וירצה את הסקס רק מתוך אהבה
שיספור "נקיים" אחרי המחזור
ויספוג: "תישאר במטבח" ברמזור

געגוע
העיר היתה ירושלים
המסדרונות היו קודרים
אני חלמתי על הבית
והם דיברו על אלוהים

פואמה
שירי אהבהבים
נוגנו בשפתותיך
מול סהר המולד
בכתם השחור

אהבה
אנום כעת ועל פתחי - הפת שברשותי אניח
וצעדיך אל ביתי יהיו לי כביאת משיח
אסוף את טעם שפתותיי ועל לבך אסור לשכוח
בנשמתך אצור דמותי - רק שם מותרת היא לטבוע

געגוע
אך לא בשל יופיי עיניי
ולא בשל שלכת
הלכת שבי אחריי
ולא הרחקת לכת

כמיהה
ואני אספתי
אות לאות
לצרף לי את שמו
אל שפתיי הכמהות

אהבה
השקר לבש עצבות.
והוא מספר לי שאחריך העולם ריק מאהבה
והאנשים מתהלכים בו לבושי שק ואפר.

עצב
תבכה
בגדתי וטעיתי
ואני לא נקיה מאשמה
גם אני צחקתי ובכיתי
פעם איתך ופעם בגללך

אמש לא נזקקנו להסבר
מסרנו את המילים לחושך
ואת שסיפרנו בדממה
שמע גם אלוקים הטוב

ואמרת לי:
תכתוב קצת עלינו
על מה שיכל להיות
כי בין השורות נבראנו
וביניהן נמשיך לחיות

קצרצר
הוא קורא לי
"ילדה" ו"תלתלים"
ולפעמים אני צוחקת
למקרא אותן מילים

אמונה
היש לשקט צליל?... השחור האם דומם הוא?
קרני השמש מסתבכות בשערי
אדם שב לעפר ועין לא תראהו
וסודותיו של כל יכול ממני נסתרים

לאן היא פורשת השחר גפיה
לטמון יריעה לשוטה
יבואו עלמה וקשיש
יעטוה
טובלים בה בעונג נבזה




כמה עולה לפרסם
סלוגן?


נינג'ה אמריקני
3


תרומה לבמה





יוצר מס' 10525. בבמה מאז 12/2/02 1:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאביגיל נץ
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה