|
נולדה 1973 בישראל. בעבר עסקה בהוראה והדרכת בני
נוער. תלמידת תואר שני באוניברסיטה העברית, ומורה
לאנגלית בחמש ערים. כותבת שירה, סיפורים קצרים
ומוציאה את ספרה הראשון.
עדן מזגה בתוכה דמויות רבות. בוודאי עוררה סקרנות רבה בקרב
האיש, שאתה. מתחת למעטה השליטה הייתה בחורה רבת דמיון ויצירה.
פגישה עם איתן דרשה מבחינתה תכנון עד הפרט האחרון. הפתיעה אותו
בשטף הרומנטיות, שגעש בתוכה.
|
שוב השארת ילדה ודמעה שיבשה
לשמוע קולך ולהרגיש את גופך.
|
בכל פעם שעיני מביטות בפנים
דקירה ננעצת בין חדרי חדרים.
|
אני מריחה את העבר מעבר דלת.
עוד מעט ואגע במציאות ישנה.
|
לא בוכה על חלב שנשפך.
אף לא דומעת על לב שנשכח.
|
"מה עושים עם מותו?" שואלים המונים,
מותו של הפרח הבולט בשבילים.
|
כגבר הוא ניצב איתן מבפנים
ומניח רגליו ברכבת הרים.
|
גופי לא נעטף בזרועות זרים,
שפתיי מיותמות ממגע מלטף,
|
האור במנהרה, שאבד
מנצנץ לפתע.
|
אני צועקת את שמך ומצפה לקולך
ושתיקה.
|
הייתי ילדה וטעיתי ודאי.
בקשתי סליחה.
לא היה בזה די.
|
ככבולים כולנו מגיעים
אל אותו השביל בין עצים ירוקים,
אל המקום בו חרוט שמך על גלעד אבנים.
|
אינה רגועה אם לחזור לשם.
מתרפקת על זכרונות מתוקים.
|
הטיפה להרטיב הגרון יכולה.
עלים ירוקים יצמחו בגינה.
|
חלפו כבר שש שנים
ואתה עדיין יושב במרומים.
קולך נדם לפני ימים רבים,
אך זיכרון היותך מכה בפנים.
|
ערפל כבד כיסה את השביל,
ודרכי אבדה במבוך.
|
אם תחדור לתוכי בחדרך, בחדרי, יהיה זה הקץ.
זה ברור וידוע שאתה לא הורס במודע.
|
הוצפנו בי כוחות עצומים,
וידי משיגה עולמות רחוקים.
|
"כן, הוא שם", יאמרו כולם.
ואיש אינו יודע לומר בוודאות.
|
מיד אסיר את ההילה.
איני מלכה, רק ילדה קטנה.
|
לא, אני לא אוותר ללא מאבק.
גם לא אתווכח מי יותר חזק.
|
נשמות כואבות, אחדות אף מתות
החיוך בצבעים כה לא טבעיים
|
מה משך בחוזקה אותי אליך?
מה צלצל באוזני לילות כימים?
|
זה זמן רב לא חשה רוחה בהלמות נשמתה.
ליבה לא ידע להחסיר פעימה.
|
אולי אתקרב, אבל לא יותר מדי.
הפעם לא אטעם הכל מיד.
|
דבר אינו פתוח לויכוח.
ספקות ושאלות נעלמות כמו כדור ברוח.
|
נדמה שגרגרי אויר שלך
לא מוצאים דרכם לשוב.
|
חליפה מהודרת ומכנס משופשף,
נצמד לגופה בפעם הראשונה.
|
ולהצהיר שיש לך ניסיון.
לעולם לא להודות בכישלון.
|
שמא, אי הידיעה בדבר דמותך,
או אולי ההבטחה לשמוע שוב את קולך.
|
הקול האוהב משמיע צלילים, ששובים
מחשבות של קטנה אי שם במרחקים.
|
משקל האדם אינסופי ועוד קצת
כלל לא כפי שאולי חשד.
|
מעולם לא בקשתי תווית של אחות.
וודאי ישנן כמה יתרונות.
|
תמונה על קיר ומסגרת מעץ
עלולה ליפול ולהישבר.
|
|
|
החיים הם כמו
השעה 3, הם באים
בדיוק מתי שלא
נוח.
אביה האיום. |
|
