|
אנחנו חולקים יחד פיסה של גן עדן.
יחד מברכים על תחושות ילדותיות, אהבה אדירה.
אנחנו חולקים תדהמה אמיתית מיקום בו טמונות אפשרויות
דומות.
אני שלך, כנראה שתמיד הייתי.
יחד בטיולי מצולות, בדאייה על גבי האינסוף,
מצאנו קסם שלא ניתן ללמד.
ואנחנו רוקדים לאורו של ירח שראה אותנו אוהבים כבר,
לפני תחילתו של הזמן...
אב לא היה לי
לא אז
לא עכשיו
|
שרק תשמע אותי, אלוהים, בבקשה.
|
תגרום לי לשכוח ספקות ולהצמיח כנפיים.
אולי לא מאוחר מידי ועדיין אוכל להיות פיה
לעוף גבוה בתוך שמיים בהירים.
|
החלל ההוא בבטני נפער שוב.
אני ריקה.
אין דבר שיכול לשנות את זה - מלבדך כמובן.
|
אני אשן ימים על גבי ימים.
אבכה נהרות, אתאבל על מותנו, אשב ליד הדלת ואמתין לשובך.
הריק יקיף אותי, מעגלים מעגלים של ייאוש יפשו בתוכי, יחללו את
מקדש השלווה שבנית, ינתצו כל זכר לשקט בתוכי.
|
בתוכי עיגולים שחורים,
נעים באיטיות מטרפת,
סוחפים אותי לריקוד בלהות.
אני שוב מתפוררת...
|
אין צורך בהסברים, אנחנו מדברים.
לנצח אוהבים באותה שפה.
|
חקוק על גופי האינסוף, גם אהבת האמת חקוקה
|
לפחות חלום צלול אחד על אהובי שזנח אותי בדרך.
|
איך נקלעתי לכל זה?
ללולאת זמן מצמררת, בה נדמה יותר מכל, שידו של הגדול מכולם
נוגעת בדפי הוויתי, מלטפת ברוך את צערי, מוחה דמעות אנושיות
וממלמלת בטון אבהי לעברי, להניח להכל להתרחש, לא לפקפק, יש
דרכים מגוונות בהן העלילה עשויה להמריא.
|
'מה יותר חשוב מאהבה?'
אני שאלתי חנוקה.
'אני לא יכול.'
|
לפני שעות ספורות ברכתי את השמש, הירח והאל שמתהלך גאה ביניהם.
היה לי אושר. החזקתי אותו, הרחתי אותו, עצמתי עיניי בכניעה
מתוכננת בקפידה, התמסרתי לאקסטזה המדגדגת בעוצמה.
כל כולי ממלמלת תפילת הודיה חרישית לכוחות עליונים, עבור ניסים
ממשיים.
|
אני חושבת עליו, חושב עליי, חושבת עליך.
אני מאבדת את שברי המחשבות , ככה באיבחה אחת.
|
לילה אחד קר נורא בחודש מאי, ואני אוהבת אותך נורא נורא.
ועכשיו הלכת, נגמרה לי ההצגה, הסתיימה לנו האהבה.
|
גם אם בבהלה, הצלחתי להתעורר.
אתה לא תצליח שוב לעולם.
|
לא תלוי בך, אילפתי אותך, אני השושנה היומרנית מהבית, מבקשת
תשומת לב, מתלוננת לנצח, מטילה ספק בעוצמתך, סוחטת את הוויתך
עבור רגשות כנים השייכים לי עוד טרם נוצרנו.
|
עכשיו זה עכשיו.
ויש בכל זאת צורה של נצח על כל ענן בשמיים שלנו.
|
לרגע שמחתי שנטש.
לרגע הרגשתי חלולה לבדי, בין כל האושר הזה.
הכמיהה לכמיהה.
|
הירח אותו אחד, הכוכבים מחזיקים אותי, אני כמהה ורגשותיי
ניכרים בדמעותיך.
ולא יהיה לזה קץ ולא יתהווה סוף.
|
אל הארכיון האישי (31 יצירות מאורכבות)
|
|
שני סלוגנים
דנים על כוסית
אחת מדיזינגוף,
עד שבאה שחרחורת
וסובבה להם את
כל המילים הפוך |
|
