|
1.1.2000. שמונה בערב. הגעתי למקום המפגש. ליד עץ האקליפטוס
הענק, מקום בו נהגו פעם להיפגש זוגות אוהבים בלילות קיץ חמים,
רחוקים מהעיר, קרובים אל עצמם.
|
"מה קורה, אחי?" הוא יורה אל תוך האוזן שלי עוד לפני שהוצאתי
מילה, ואני נזכר איך פעם, בעידן השיחה הלא מזוהה כשהייתי מתקשר
אליו, הייתי נענה ב"הלו" מהוסס, שואל. היתה מן תמימות שכזו
ומבחן הקשר היה בזיהוי הקול, האינטונציה.
|
תני לי יד
נלך יחפים בשדה ליד ביתך.
נרוץ.
נתחבק.
נחייך.
|
אני יוצא מתוכי אלייך,
כמו שיכור.
במחשכיי לייל אבוא עדייך,
צמאוני לשבור.
|
מכנסיים מוטלים על כורסא,
חולצה על שטיח.
תחתונים מופשלים קמעה,
חזייה מתפקעת.
|
|
|
אם דרקולה לא
יכול לראות את
השתקפותו במראה,
איך זה תמיד
התסרוקת שלו
מסודרת כל כך?
(סטיבן רייט) |
|
