|
".. אין ספק שכל שיר נועד שיקראו אותו אחרים....."
זה מה שתמיד יואל רצה ....
יואל יליד 82 אשר נולד במעוז הכרמל ביום חורפי, כתב
שירים על סמך ניסיונו בחיים, ניסיון אשר נפרע על
הכתב
פרי עטו ,צור מחצבתו ,שכיית חמדו
פעם אמר:"כשאהיה גדול, ארצה לכתוב "
ואין ספק שזאת הבמה להציג את רשמיו .
געגועים, געגועים
לאן אתם מושכים
|
באביב, בשיא הפריחה
בצלמו היא נבראה
עיניי התום בוחנות בתהייה סביב
שאלות על שינוי של למה ואיך,
|
אליזבת היא אישה עובדת
תגדנה הפמיניסטיות אישה מנוצלת
יגידו הגברים שהיא נותנת, אולי בעצם רק מתחסדת
|
פעם בחודש,
את נוגעת בי בערמה עם מחשבותייך
מלהטטת במבטייך עד אבדן ריכוז
|
את אהבתך אני שותה כבר
אהבתך היא ככוס תרעלה ללבי
אהבה של תכריכיי שנאה ומכאובים
|
שרוי במחלה קשה
בלי מזור והצלה
מראית עיניי ולבי
קשרו קשר נגדי
|
בואי אלי, רק תבואי
לחום זרועותיי, למגע שפתיי
חדשה, מצחיקה ויפה
|
ביום גשום כשראיתי אותך
הרגשתי חמימות של נגיעת מלאך
|
אישה לגבר אישה
בין הסדינים הצחורים
|
בלילות אבודים של כאב
הוצפתי שוב בבליל של מחשבות מציקות
|
כשתקראי את שיריי
אל תרגישי לא בנוח
כשתחשפי את סודותיי
את תרגישי לא בנוח
|
בשעת ערב מוקדמת הכול נדם
שקט חדר לביתי, האור נעלם
חשתי משב רוח קלילה
|
כשהחושך מכסה את היום
נכמרים בראשי זיכרונות משקרים
אני רובץ במרחב כחתול מגרגר
|
והנה בשעת לילה מוקדמת
נכנסת לה רוח קלילה
אחרי יום שרבי ויבש כל כך
|
האישה בעלת עיני הטורקיז
בתוך
|
יושבת לה על ההר מביטה אל הים
מבואותיה פתוחים לכל
|
מימיי עתירי מלח וחיים אין
נאבק במשברי גאות
זרמי געגועים קולחים בי
|
מופנמת וביישנית, עמדה מצודדת
מסתתרת מאחוריי משקפייה הכהים
|
העט שלי הוא הגדול מכולם,
כותב הוא על שירים
|
כמו ציפור שיודעת מתי לעזוב
ככה אני פורש כנפיים למזרח
|
בצאת לילה ארוך
מלמלת בי לחישות בשפה של זר
נגעת בי נגיעות עדינות מקטיפה,
|
כשתחליטי שזה אני
תשתמשי בכל חושייך להגיע אלי
|
מוזה
ביוצאי לרחוב תליתי מודעה
על עמוד חלול ונישא
|
מילה
חיפשתי מילה, לא סתם מילה
מילה מיוחדת, מילה רכה
|
מכבסת מילים, שקרים לבנים
היעלמויות ושתיקות ארוכות
|
השמיים קודרים, העלים כבר קמלים
בחוץ התנים בחוזקה מייללים
חשים בקירבם את הטרף
סימן שהסוף ממש קרוב
|
עדיין את לא שלי
עדיין את לא שלי
וכבר נשמטת מליבי
|
מתת הוריה,
זיכרונות עבר ובריחה
מרי נעורים
חופש,
|
הנה הגיעה השעה,
עת להיפרד, לתת נשיקה
|
רחוק, רחוק חשקה נפשי
כי פה סיימתי, כל כולי
|
הדמעות שגאו מדי יום
היגון שמילא אותי בעצב
|
כשהשמש עמדה בשיאה
בשעת צהריים קרירה
|
תשוקה
תשוקה היא לעוד
לעוד דבר שימשיך
שייתן הנאה ולא יפסיק
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
היום = היום
הראשון -
(שארית חייך
+1).
סטודנט למתמטיקה
שנה א' |
|
