[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
עיטוש


אל היצירות בבמה האהובות על א. תמראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי א. תמראל היוצרים המעריכים את א. תמר
ילידת 1989.

השירים הם לראי נפשינו


ירושלמית במלוא אופקייה ופסימית במלוא גליה
ומה עוד היא צריכה בשביל לכתוב שירים
(עצובים)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סאטירה
חריקות לא מעטות נשמעו, צלילים לא ברורים, אבל הרס נגרם לו.
הרס, כמו שצריך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני חושבת
לדפוק בדלתות
אלו פעם
ולברוח

מקום
נשקי אותי אדום
בלחיי
נשפי עליי שקט
של מנוחה

כיוונים ניגודיים מתארכים
ללא תום

האצבעות כבר
עייפות המוח
לא רוצה
להמשיך לחשוב

ברייה
מעורטלת שכבות

נ מ ש כ י ם
אט - - - אט

שהמבטים אינם אותם מבטים
שהבזקי האור אינם אותם הבזקים

לעת ערב,
צללים מתבהרים
לתמונה ברורה

הייקו
קבצן רחוב,
הילוך מהיר:

געגוע
כשתסתובבי,
תגלי את פניי
שהן מוכתמות
ומושחתות את
היעדרך

כעס
אבל אלוקים
השמיים כחולים
והכעס גדול מנשוא

אני שותקת, איני אומרת מילה
זה כבר זמן רב
מסתכלת בדממה
על עולם שהולם סביבי

אני רוצה להיות
ענן, חלום
מ צ ב ה
אני רוצה כבר -

אני אוחזת עצמי
היטב, חגורותיי מהודקות

להקשיח שרירים,
להתכונן לאנקת הכאב הנמלטת

כשכיסיתי אני אותך
בשמיכה נוספת,
בודקת שכולך מכוסה בשלמות הדורה

לפעמים, אני רוצה לספר לך,
גם אני מתפרקת מכוח הרוח

האם מישהו חש את
הרוח המלטפת, העונה?

זה מה שהשארת
אחריך

והם קטפו פרחים
לחורש יד ביתם

וידוי
כרוכים בחיבוקך

גוויה מוטלת בבית
מרוחק כלשהו

בדף
כתוב, התווים צרור
בכתם הדיו
החנק מנגינתך בו

ואצלי, כמו אוסטרליה
של ישראל
אצלי עוד חשוך.

על רפסודת החיים
בין הצלילות
אני שוכבת
מנסה לגלות לעצמי
אור יום

אם לא תבוא
היום התשועה אז
אין.

אני נלחמת עליך
בכל כוחותיי,
גם אם אינך
נלחם עמי.

בדידות
חבויה ממבטים פולשים תיוותר
טפיחת הבטן
ההרה את המציאות לפועל,
היוצקת את הקרקע

שכול
כמה אלמנות אני מכיר
אלמנות של בעל וגברים

אכזבה
צלילי חרטה
במעשים שלך,
גורמים לי
צער

על קו האופק אנו
דואים על פני הים

גורל
את אמרת
יבוא
יבוא מעצמו.

אמרת שאת אף פעם לא
מדממת
נותנת לדברים לחדור
עמוק

אפילו אבא בסוף אמר
שאפשר.

כמיהה
גבר שכמהה לקרבתה
חיפשתי
בכל העולם

קריסה קצרה ודקה.
בלי הרבה רעשים,
בלי תאומים

הרצון לדהור איתך
באביב

אני מעירה את החלונות
במגע של קצות אצבעותיי

גופי איננו שלי
עוד.

אכזבה
את כבולה במציאות
בכח-הדק אימתני
ללא יכול
לעוף.

אינם יודעים,
גשמים עוד יבואו לנטוף כאן,
לנקות האוויר הזועף

עצב
הרחמים עוד ישובו
מבטיח הרבי
אבל לי נותר כעת רק
אבן של קיר

אני לבד במקלחת, על הרצפה
נראה לי שבכיתי,
ואני מתפללת שהלילה הזה
ייקח אותי איתו
לישון
סוף סוף.

יחסים
אני אומרת
לך
ריחקי נא מעליי

ריחקי,
תני לי לרחף
עוד

את נתת יותר
למען
רומנטיקה

על סף תהום
את עומדת
מחביאה דמעותיך
מתעלמת מקרני השמש

איך את לא
קמה ומוחה

צעקתי לך
גם להם נגמר הכוח.

אוקיינוסים רבים נוצרים
ורועשים בדרכים כעת
ואין איש מעז לחצותם.
אבל כולם חייבים בכך

רק כמה נקודות של אור-
שחור

עכשיו שקט

התקשחות גוך
נראית לי מרחוק.

נדמה
שאני ישנה כבר
אלפיים שנה
מתעכלת לאט

הציפורים החליפו
את כל מה שהלך
שאיננו עוד

עכשיו ישנת, שכחת
קומי - -

המילים נועדו לכך מראשית בריאתן.
הן יוצאות מעצמן - העט הוא רובה נלחץ מעצמו אל הדף. ואני, אין
לי שליטה על כך.
הן פצצה מתקתקת על פתח דלתי. היד היא החבלן המטפל בה.

זכרונות
מקיף בעיגולים קטנים
מילים שנאמרו.

אין לי שום
מחשבות
להזיק לך יותר
ממה שכבר

הזקתי

בהם הבטן כבר עומדת להתפקע
מהרצון לראות ללטף במבט להשביע

אהבה
ואם יקשר בי
החוט
לסובב אותו לפניך
להיטלטל מפניך
- אפול לרגליך
בכל סיבוב אשתטח
אהיה יפה ושבירה בעיניך
רק בעיניך

געגוע
גם אם תחזור
ותהיה
חולצה מכובסת
קמוטה

אני מערכת מבולבלת
מכונה שחוטיה התערבבו
ואין אף שליט שיבוא
ויחלוש עליה

אלוהים
כמה
משמעת עצמית
בחיבוקך האישי

מתי יפסיקו הריצות
השוחקות האלו אל
עבר ומעבר

נעלמת עם בוקר

את שבירה כנשיא עבה
נגיעה קלה
וכל תוכנו נשפך ארצה
כמפל.

רק הבזקי מכוניות
שעטו לצידנו אל הטירוף,
אבל אנו -
כבר היינו עליו

טעם של עוד

התאזר בסבלנות,
ערלה ורביעית יבשילו טרם
נטע עסיס פירותינו.

אתמול מלאה דמותך
לבן
כשאני מביטה עכשיו

את צוואתי
אותיר ריקה
לבנה על הדף

עיניים מבקשות מנוחה,
מסתנוורות מעלה בתחינה.

בל ידעו נפשך ההומיה
המשחרת כציפור

גשמי ברכה?

יש לי שבוע לנקות
לאבד
לכבס, לכבס

כמיהה
בליבי ציפור נסקו רחוק

ואני מפחדת לרגע שפתאום
יבוא בי איזה גל וישבור
לך אותן. אלוהים,
כמה שאני מסוגלת...

כמיהה
היא עוד מאמינה לעצמה כשהיא
אומרת

אלוהים
בפי תפילה של
יהי רצון

עצב
את מטלטלת גם אותי.
אני מנסה לשיר לך,
מילים צלולות של בהלה

לגמוע את הצמאון
ולרוות את המים

שואה
יש רגעים שאני יודעת
בבהירות

נגן לי באך
בשפתיים חשוקות
לא אומרות את שעומד על קצה

אני הולכת
פעם אחת מרימה עיניי אליהם

אל תפן
אל המווסה
אף אם
נראה אמין

מחר
אולי אפצח בקרב,
היום - עודני עייפה.
הנח לי.

לפרוש בי כנפי שחף ארוכות
להובילני הים - לדאות.

מתכנסים אל תוך
ימי בהילוך יהיר
אינכם מנחשים מאומה

בחוצפתה ממאנת לא
לשלוח ידיים רחבות וקמוטות

ראה, הרוח עשתה בי קמטיי
הגלים החליקו קצוותיי המשוננים

אהבה
ולחמת בטירוף
שגורם לך לרצות
להמשיך

ידיי נעות בחוסר שליטה
מתפלפלות ומבקשות
להוסיף דעתן על הנאמר שם בפנים
לדרוש ולשאול

הגשם נופל על
האצבעות הירוקות שלו
נלקט, נאסף
בשתיקה

אין דיבורים בבקרים האלו -
שחר מגיע ואיש אינו אומר דבר.

כמעט
שכחתי לספר
כמה שזה קשה.

עשור כמהתי
ללב מבין,
ללב אוהב

הרעב ללחם חולף

כמו לגעת בכוכבים
כמו לדעת את האמת
כמו להבין שיגעון

ואני נשבעתי לא לראות

מבשר לי
חיוך

בשום מקום
תקוע, מנוכר

דברים עפו ברוח,
איבדו שיווי משקל בהווה
נתנו לזמן לחתום את דינם

ארספואטיקה
קראו שירה.
קראו בקול, לאט וברור.
קראו שירה טובה ומטופחת
ועימדו על כל מילה, צליל ונקודה.

ומתפללת ברטט דק
שיוותר לך די
לכל עת ולכל העת

הקטעים היפים,
שרצינו לבכות בם,
מדברים.

אכזבה
אין לי
אף דרך ללכת
בה
אין לי

בדמייך יפתי
התבוססתי.
במראך, חמדת ימיי
נכלאתי.

כפנינים יהיו בעייני
כחבל מתהדק בשמורותייך

לא רציתי למות כך
כשמשון ביד פלשתים
שערותיו הגזוזות משמשות
לו כחבל תליה עיקש

ארספואטיקה
שירה היא בדידות מלוכלכת:

אז הייתי לפקעת -
מצמיחת-שורשים,
נאחזת באדמת המקום,
באדמת הרגע,

וכשבכית שלג צח
על צווארי

השמש תמיד נופלת
על איזה שדה פתוח,
אחו רחב עד אין-סוף,
שוקעת לתוך ניר צהבהב

מפני שהשתיקה יפה לרוח,
שבא ומכסה הכול
כלא היה:
כחלמת ולא נברא,
ולא יותר.

אני כאן
אמרת

"זו תמונה ישנה"
היא כותבת לי באדום,
ממאנת להזכיר את הימים
ההם

מדוע הלכת, תמר
מדוע את שוב לא כאן.
מדוע הדלת נותרה פתוחה
מחכה שתכנסי ותסגרי אותה.
מדוע הלכת,
על ערש דווי.

מתחשק לה לעשות
משהו פרוע

תחושתי
משוללת כל זכות
לרסן את רגשותיי

הו, הגר,
לעיתים מילותיים
הן כחוט השני הדקיק
מגשר בין מה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
עבירה גוררת עבירה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אולי תשאלי את העקבות הנותרות עד היום הבא, או עוד בוא גלי הים
למחותם מעל פני החוף, לאין זכר, לאין זכר לרעב המדפק על דפנות
קיבתם.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
תקריב
אל היצירה

טבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

טבע
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

נוף
אל היצירה




אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
אתם יודעים?
הספר הכי טוב
לקחת איתכם
לשירותים הוא
ספר בישול!

טבחית בפנסיה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 45495. בבמה מאז 3/12/04 12:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לא. תמר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה