|
כתיבה היוצאת מתוך התוך... ללא כללים.
שאלות ועיניים המביטות אל שמים,
חלומות הרבה חלומות,
שירי לב לא שירי מוח.
"...אני רואה בעיני רוחי את יובל מציץ מבין ענפי האורן ומריח
את זיעתו וזיעתי ואיני יכול להתאפק, אני מתחיל לדמוע..."
|
אבא נעמד לידי. הביט בפלא הנקרא גדיה לבנה ואמר: "שבה גדיה
בדיוק לחג שבועות כדי שנוכל לשחוט אותה". "לא", זעקתי, "לא
אבא" ואני פורץ בבכי. אבא הביט בי ואחר היפנה פניו לגדיה. נראה
שגם עיניה מלאו בדמעות והיא כאומרת: "שבתי לא להישחט".
|
דומה, דרורים מגבירים ציפצופם לשמח רוח ומתים,
עד שבתוכי פורץ ציחקוק ופני קפואות שמא יתגלה קלוני.
|
בימים רגילים, אהבנו לשמוע את סלסוליו של ינון, אך בשבת,
הציבור כאחוז תזזית. ינון מסלסל בברכת כוהנים, "וישמרך..."
וכבר צועק לו מישהו מהקהל: "החמין יישרף...". צחקוקים נשמעים,
הרב מפנה מבט כועס ומייד האולם משתתק. איש אינו רוצה להתעסק עם
רב כועס.
|
מדר עומד, מעט מתנדנד, מעמיד את הבקבוק על קצה הספסל שעליו ישב
ואומר: "י'בקבוק, מי מנצח, אני או אתה? מי מנצח, אני או אתה?"
והוא מכרכר ומקפץ סביבו ושואל "מי מנצח, אני או אתה? י'בקבוק,
מי מנצח, אני או אתה?" ופתאום, בוםםם... ברגלו בועט מדר בעיטה
אדירה בבקבוק,
|
בושתי חוסה תחת הבעה מאולצת
משתית תבל ומלואה לי
ולא כך הוא
|
אושיות מילותיי
נזלו מדיו על קלף משוח
|
לו רק יכולתי
לצבות רגע בו אעמוד
ואולי אמות
|
על חטא שחטאנו
בדאגה לעולם הבא של הזולת
והעולם הזה שלנו
ימלא שקו במעשים טובים
|
מפטם מעדנות חך, דבש וחלב תחת לשון
יראה תבל ומלואה, יוחיל לעולם ייכון
מעמסת אביבים וחורפים, ימצאוהו תלאות מרובות
ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות
|
חוטבת אדוה בסלע
נעלמת ומתמעט
נותר חסר
|
איך הסביר לעיוורת...
"וואוו... אני יודעת,
כשנישקת לי, מתוך השחור
יצאו כוכבים,
|
אחר המלחמה בקבורת מתיי
אריתי זרעי פורענות
מאדמת בועה
עליה צומח ארז ואזוב
זה בצד זה
|
הידעת
האורן הרכין ראש
שטיח מחטיו דוקרני יותר
או שמא
זה רק יובש הבדידות
שלו ושלי
|
הומייה,
הומה
תחת רעף אדום,
קנה
הכינה
|
פס לבנה מצחקק למעלה
כאומר הים ייגמר
ואתה אף לא נביעה
|
דעי לך
היורדת למצולה
שולה פניני תובנה
וכל שוכני מצולות ואדווה
שחים נוכח זהר
חינך
|
עז מטפסת תשוב?
והילדים איך יצמחו?
נוף ילדות צבעו שונה
ריחו מחנק וקולות
|
וירדו
לעלה
לגמוע
בשקיקה,
הערגה,
הכמיהה
לאהבה
|
עד יבואו
נערים
המצווים במותם
עמידה אחרת...
|
הגיגי מועקה,
חודרים לנבכי נשמה,
ומרגוע
אינו בנמצא,
לו ואם
תשובה...
|
מדממת ארצי
כותונת פסים כחולים וכתומים
מוכתמת בכתמים אדומים
בין נקבים שחורים
על אדמה אפורה
שרופה
|
|
|
אני שונא.
מתוך הביוגרפיה
של רגזני W.
דרדסון |
|
