|
כי כמה עוד אפשר לחפור....שם בתוך נבכי הנפש...
ועוד נדמה לפעמים שאתה מגיע,
אל הנקודה הכי שלווה כרגע..
ושם אתה נעצר, ומביט הצידה...
ועוד מבט חטוף קדימה..
ולרגע מבין....רק לרגע אחד
שהדרך פנימה עוד עמוקה מדי...
ואתה ממשיך לצלול !!!!
..כי כבר הרבה זמן שזה לא בא... כי פשוט שלא הרגשתי שצריך...
כנראה זה קורה כשהכל לבסוף מסתדר וכבר לא כל כך רע...
כי אצלי זה מגיע ממקום כזה עמוק, אצלי זה פשוט נשפך החוצה, מין
צורך נפשי לפרוק, לזרוק אל המילים,
|
הזמן נעלם לו, פעם עוד הוא היה זז ממש לאט, פעם עוד ניתן היה
לספור את השניות, להביט ולראות איך השעות כלל לא ממש חולפות,
כי ככה זה שאין ממש לאן למהר.
|
כי הפעם זה אחרת כמה שהפעם זה שונה. לא כמו בפעם האחרונה ההיא
זאת שכמעט מתנו.
|
ועוד העזת לבקר שם,
בין כל הפרעות שמתחוללות שם
בחדרי חדרים עטופים אדום.
וכמה טוב שם לדעת -
שהוא עוד שם מפרפר.
את האפור שם -
את שקודר
|
יום ששי על אופניים. ככה אני חוזר ככה בדרך הביתה... ככה באחת
בלילה סתווי שכזה
|
כי במקרה הכי גרוע, גם לא תמצא אהבה, שלרוב כולנו עדיין
מחפשים.
|
רציתם פעם עוד בכלל לחזור? לשנות את השנים?
|
הם כבר מכורים, אני בכלל לא אני קצת יותר.
|
תקופה שעוברת מותירה אותי שוב לבד, לבד עם עצמי... כי הכי טוב
לבד לא?
שוב חופר אל תוך עצמי, לאט אך בזהירות, עמוק אך בטוח
|
כבר עברת את מחצית הדרך ועכשיו נשאר רק להביט, הרבה קדימה ומעט
לצדדים,
העולם נמצא בתוך מסגרת, ככה גם חיינו...
|
כי זה תמיד יקרה כשאתה מאושר, דווקא אז ששום דבר לא יכול פשוט
להיראות מושלם יותר, מתאים יותר מכפפה ליד ביום חורף שכזה...
|
אני עיוור צבעים.
קפה - שחור, ביצה - לבן.
|
ושם בין כפפות עלים,
שבילי הצרחות,
שמפרידים אותי מכם,
רק אז עוד שומע,
את שריקות הצרצרים...
|
לילדים שהיינו יש היום ילדים,
הילדים של פעם - עכשיו הורים!
טיפות מים זהות ובבואות פנים דומים
|
ושם יש מקום - לכסא אחד בלבד.
שם הרגש לא עוצר מלכת,
שם לנצח אין בכלל זמן...
שם ההצגה שייכת רק לנו,
שם הבמה היא כולה רק שלנו !!!
|
משחקים של זמנים,
תקועים בין בניינים,
של עבר מזדקן, עתיד ממאן.
והווה מוזנח - כי אתם כל כך שכחתם..כמה הוא כאן !
|
"יום אחד תיכנעי לתשוקותייך,
יום אחד תשאגי כלביאה,
שם רק הגוף ישחק,
שם הנפש תגסוס קצת ותמתין.
תאוות בשר, נשיכות תאווה.
|
ובניתם תקווה - ורבצתם בה נמרצים, חדורים, אנשי החיים...
ואומרים שהדור שלנו - הוא אוחז המושכות, הוא הסיכוי לשינוי
אמיתי, הסיכוי לשפיות.
וכמה בידיו הכוח - והפוטנציאל הבלתי נדלה.... אמיתי ועצום.
|
חוזר מפאב. אחת בלילה. מגיע ישר לפינה האהובה שלי, בקומה שלי,
כאן למטה, קרוב לגינה, כי זה המקום שלי. שם אני מוצא את השקט,
מביט בו, כי אומרים שתמיד יש בו פרצוף, במיוחד כשהוא מלא
ורואים כזה ברור.
|
קבלו את שאבד - ולעולם לא ישוב
קבלו את הדאגה ודעו שנותרה שם מאחור.
קבלו את שעבר ולא עתיד לחזור.
קבלו את שעתיד ולא ממהר להגיע.
קבלו את שהווה - ושכחתם שהוא ממש כאן.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
ואם אני רוצה
לשלוח באגט?
צרפתייה מתקוממת |
|
