|
מנסה להתאים את המציאות לדמיון. מקווה שיצליח. אך
מהי המציאות ומהו הדמיון?
ובלילות היא נפתחת מחדש-
שואבת אותך אל תוכה, לא מרפה.
|
הנה היא הולכת
אל עבר הלא נודע, שנינו
כל אחד לחוד בחשכה
|
ציפורים נודדות במכונית, רוצות לברוח מהחורף.
השמש באופק, אנחנו לא מצמצמים את הפער ממנה,
בינתיים מדליקים חימום.
|
כך או כך, עם אובדן הזיכרון המנגינה מתרחקת לה ודועכת. המנגינה
דועכת ואני דועך איתה. ללא קרש הצלה אפשר שישאר ממני רק גוף לא
מעוצב, גושי, כצדף יפה למראה אך יבש ומת בפנים. היותי פוחלץ של
אדם, אוסף זיכרונות חסר, הולך ונחסר.
|
|
|
לכתוב סלוגנים
זה כמו לאשר
יצירות, רק עם
יותר אגו ופחות
תהילה.
אחמד אחמד,
הפועל השחור
בבמה, שעשה עושה
ויעשה את שניהם
אבל חושב
ברצינות להתחיל
לכתוב סיפור כי
ככה אי אפשר
להמשיך! אפשר
לחשוב שאני מקבל
משכורת על זה,
אפשר, אבל עדיף
שלא כי אחרת זה
יכניס אותי שוב
לדיכאון. |
|
