[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות השירה החדשות
"Different mining, same old life,
Only minutes that are passing by, the days
Reveals true nature of time..."

למה להרוס רגש יפה כל כך כמו תשוקה,
בגלל חולשה כל כך נבזית כמו אהבה,
למה לאבד הכל בגלל מילה כל כך קטנה?
בשביל מה? בשביל מה?

את מתרגזת מזה שאני קצת מרוחק, צועקת עליי
שאני ספר עבה וקשה לך לקרוא בי
למרות שיש לך בגרות בהבנת הנקרא.
מבקשת ממני להקריא לך סיפור, אחד משלי,
אחרי כל כך הרבה זמן, שדווקא הספר הוא זה שקורא בי...

אני צריך דף חלק
שיגיד לי שאני בסדר.
מאז שהתרחקת, אני לא בדיוק אותו דבר

נע בין מחשבה לבין דמעות
נקרא בין החיים לבין האגדות
בכל השתיקות, ישנן מילים ישנו סיפור
ובין כל הפתחים מוצא מקום להיות סגור

הזיכרון שנשאר,
ידיי אוחזות בדמעותייך,
זו לא רק את שנשברת
זה גם אני.

אהובתי אנא איספי את דמעותייך,
נשטפו חופי אהבתי.
המבט רוצה לחבוק את זוג עינייך,
סערתך רוצה היישר אל שלוותי

לא... הזמן לא באמת קיים
מסרב לפקוח את הבוקר בידיעה שאת לא כאן.
לא... האושר הוא שם
מסתתר מפני במעיינך הנעלם.

שוב יושבים כל החברה,
שרים על אהבות נכזבות.
באמצע יום חורף ללא גשם
ובגזרה רגעו הרוחות.

ימים קשים עוברים עלי
ובך אלי אני בוטח.
נסתרות דרכיך מעיניי
אל הדרך שאותי אתה לוקח.

עצב
מנסה לסדר מחשבות
אין עם מי לדבר.
כותב על הדף,
שיר עצוב שכזה

הדמעות שככו,
שאת לא חוזרת.
קשה לי עם זה
שאת עכשיו רחוקה

מצליח לתת מבט אחד עמוק,
עלי, על ההוא שאז היה והיום איננו
כאן

זה לא אני אם תלכי
כי זו לא את שעוזבת,
ואין שום הגיון בצלילים שבלב

תמונות של פרחים והרדופים
משלימים רקע פסטורלי

מרגיש לבד בראשונה בחיי
מתנסה וחווה על גוף ועל נפש.
רגעים שעוברים ואת הרגע הזה
יורד לתהום כדי לצאת מזה מלך!

אין לאן ללכת
אבל יותר מפחיד שאין לי באמת לאן לחזור
הכל עוצר מלכת

אחד זורק זוכרים,
כולם פורצים דמעות

כל החברה יושבים
וכל אחד מספר.
על חלקים מעצמנו
שכל אחד איבד בדרך משלו...

כותבת מכתב
יחידי, אליך הוא.
לא יגיע לעולם.

אז מה עם ג'וני שחור?!
הוא לא כמוך ועוזב,
אולי אני קצת שיכור,
אבל לפחות אני שמח!

אל תמכור לי אשליות
כבר נפגעתי די,
תחסוך את השקרים
אני המשכתי בחיי.

כל זה עוזר להתחמק,
ולהמשיך לשאוף קדימה,
כי הגשמה עצמית היא כל מה שנשאר.

כל יום הוא חיפוש עצמנו מחדש
וכל יום הוא התחלה חדשה

מי צעק די, מכאב להתפתל
ומי אמר שזה עוזר להתפלל
מי אמר שלמעלה מישהו ישמע
ואם לא תספרי לעולם איש לא ידע

שומעת שירים,
שלוקחים אותה הרחק.
אל עבר רגעים,
אותם דחקה היא פנימה

דרך המרחק,
הכול נראה אחרת.
מה שרואים מכאן, לא רואים משם
וכאן מכביד עלי משקל חצי עולם

אני חוזר ומתאפס
פטריית עשן חלפה לה
ורק הריח הוא זה שנשאר.

תגידי מילה
אל תעמדי מנגד.
יש עוד דקה,
לפני שאני הולך.

נמאס לראות מליון נשים יפות בטלוויזיה,
כשאני והחבר'ה עסוקים במלחמה.
מאחורי הקווים הירוקים הכל אפור, לבן, שחור
ועל מה בדיוק נלחם? על מה?!

נמאס לראות מליון נשים יפות בטלוויזיה,
כשאני והחבר'ה עסוקים במלחמה.
מאחורי הקווים הירוקים הכל אפור, לבן שחור
ועל מה בדיוק אני נלחם פה על מה?

מחזיק עם חוזה כבר שמונה סיבובים
בקרב האחרון ג'וני זרק אותי אל הקרשים
זה לא היה הוגן, הם תפסו אותי שלושה ולא מוכן
אחד ירוק, שני אדומים שחור קטן במשפחה

יושב בדירה שכורה בצפון תל אביב
עם קפה וסיגריה בדיוק כמו אתמול
זה עניין של שגרה אומר השכן מלמעלה
רק אל תשבר, ילד, זו עיר של שורדים

כשהתמונות כבר לא מראות
השקרים עכשיו תשובות
כשהחלומות לא מתגשמים
רק היא תבין
כשהקל נהיה קשה
כשמחפש ולא מוצא
והמציאות היא לחולמים
רק היא תבין.

ביקורת
לסיפור שלי קיים מוסר השכל
אשר מוקדש לכן נשים מטומטמות

תודה לכם שלוש שנים
המלחמה נגמרת בשבילי
ומתחילה לה
לחימה מסוג אחר

רחוק... כל כך רחוק מהבית
רחוק... כל כך רחוק שהלב נשבר
מתוק... זיכרון של כולנו
וצחוק... הילדים מהדהד




אני יכול
לנסות!







אדולף


תרומה לבמה





יוצר מס' 57254. בבמה מאז 15/12/06 2:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לא. עומר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה