|
אותיות נוטפות מידיי אל הדף הלבן,
אות לאות תתמזג למילה,
דמעותיי הן,
הזולגות ממעיינות ראשי.
חזיון בוקר שחזיתי,
מעיניי לא מש,
שם פסגת ארבל צפיתי,
ולבבי עלי רגש
|
ענוגה היא כטל שמיים רענן,
על ידיך עם בוא שחר ינוח,
בגעת אצבעותייך בפרי התפוח,
ירטיבו דמעותיו כל עצי הגן.
|
|
|
אני רוצה שיום
אחד אני אקום
בבוקר ויהיה
חשוך, השעה תהיה
מאוחרת וישדרו
את מהדורת
החדשות
בטלוויזיה. אז
אני אדע שהחלק
הרע של היום כבר
מאחורי.
זה שעדיין מחכה. |
|
