|
ניצבת בשוק החולמים כשמרכולתה מוצגת לראווה.
|
ובאתי בעוניי אלי מלכותך
דלותי מתדפקת בשעריך
|
כשתלך מעימי,
שלמת יגונים
אעטה לגופי.
|
בדרך העולה
אל מנזר
לא מוכר
מעשה אהבה שכוח
|
וכנפי הן כנפיך המזניקות אותי מעלה,
בסערה
בכאב,
בעונג,
אל עבר תאוות שליטתך.
|
|
|
פעם, כשהייתי
בכיתה ו' בערך,
אני זוכרת,
אמרתי לגבי על
איזה שיר של
אלתרמן: "פה
המשורר דיבר על
חיות, אך בעצם
התכוון לבני
אדם".
והיום, אחרי
מספר שנים,
אני פשוט
שואלת:
"ה א מ נ ם ? " |
|
