|
אהבתי... היית כחלום
עכשיו נותר הסיוט
|
ליאור פורץ מהחדר חיוור, בעוד אפרת משתרכת אחריו
"אבל אני אומרת לך, זה מה שראיתי", אומרת אפרת ומחייכת.
"אבל זה בכלל לא בתכנון שלי, מי חשב על דבר שכזה?!"
ליאור ההמום ממלמל.
"היי מישהו מוכן להסביר מה קורה כאן, אפשר לחשוב מה היא כבר
אמרה לך? " אני שואלת
|
עיני נעצמות ודמיוני לוקח אותי אל גופה, ידי מושטת אל בין שדיה
מתחת לחולצה הצמודה שהיא לובשת, אני מלטפת את השד המלא והרך
למגע, כקטיפה.
|
לו היה בידי
לנצור
לשון כמתקפה
|
רוצה להיות נאהבת , ואסתפק
בלילה אחד .
|
טבע ממשי ככל שיהיה
אשליה רבת מימדים אוחז הוא
כי אין בו מלבד ראיית העין
את הנולד
|
וכשהעונג הבא
יקיש על דלתי
|
בדמות אשה בראני אדוני,
התגלמות החטא הנני,
החטא הקדמון נסוך על פני,
|
מתבוססת בזיעת
חלציו המטים
לפרוץ אל החלל
|
אקטוף הדמע
לאגוד זר
לאהבתך
|
מרטיט בי צליל
כחדירת נרתיק
|
לכבודך אהובי מתייפה הנסיכה
ונועלת את סנדלי הזכוכית במיטתה
|
כפיתיון מלכוד
לחלל משפטי המחץ
|
כי אין בה בנשיקת
האכזב איחוד
שמימי
כי אם תעתוע אכזב
כבנווה מדבר
לצימאון עקר
|
משחק חיים אכזר
להתל בי רגש שאינו קיים.
|
חסכן באהבה, לא נזקק לתת את כל כולך
רק טיפה, רק טיפה
|
תרגישי, תרגישי כלבה
אתה מרביץ בי אהבה.
|
בחלומי
אני חולמת
על הכמיהה
לחלום
חלומות מתוקים
|
מפריחה נשיקה
במין שליטה
שיש לה על היקום
|
בו האל נולד
עוד בטרם הגיחו מעלליו
והוא כולו תמים, אוהד
ומלאכים הם דמעותיו
|
ואתה שחשבת עצמך לעילוי שבהם...
שפכת בי ושפכת בי את שנאתך העצמית להיותי אני
|
הרי אתה מקודש לי
בחור הטבעת, יש יאמרו,:
פי הטבעת מקודש מקדמתו.
|
ממקום ריבצה יודעת היא...
שיבוא יום ותגולל היא הלאה למקום מבטחים
על גלגל החיים.
|
עוד לילה בלי רגש
רק אורות ניאון צבעוניים
בליבי אפלה שוררת
גופי מניע עצמו למנגינת הנפש
|
איני מבינה את הכאב הזה,
לא רוצה להבין פישרו החמקמק
מהיגיון האושר הנטוע בהזייתי
|
והכתמת יתרת מכחולך
על הלבלוב
הפינתי בצד השמאלי
העליון.
|
הציפור הכלואה בראשי
אוחזת באשליה
שכלוב הזהב
|
כשאתה בא אלי...
אל תשתמש במילה אהבה
|
מתעגלות ככדורי שיער טורדניים
במעלה גרונו של החתול
|
לשוני מלקקת את שפתיי
כאילו רוצה לטעום מהצוף
הטמון בה.
|
וילון אסיט אל עינייך
הדולקות מאבריי
|
סגסוגת נושרת
בין תזוזה לחוסר מנוחה
עד שחיקת לולאה
|
אני רוצה סיגריה
שאיפת מוות לראותיי
|
אם הייתי לוקחת אותך איתי במזוודה,
מפנה לך מקום של כבוד בין ערמות הבגדים הזולות
(תוכל כדרך אגב, להסניף את תחתוניי)
|
ויקוו המים
פתח תהום
נשיותה,
ויוטח המטה
על אבן ליבה
|
מצלק בהרת להט
כאות תשוקה יוקד
|
פנתרים מפטרלים
סביב המותן הדקיקה שלה
|
מתוך עוית כאב הגעת
במלוא עוצמה של אותה אורגזמה
הגחת אל חיי ומילאת את ליבי .
|
רכנת אל צוף תאוותי
כפרפר הנושק
שפתותי כותרות
שושנים
|
זונה הנני
איכה הלכה איכה?
|
ראיתי אהבה
שטופחה עשרות בשנים
וטפחה בבוז על פני האוהבים
|
אטווה מלכודת
לינוק אונך אל גווי
|
כמו תינוק מכוער
הצווח ללא הפסק
|
ובה לא ה-זיה,
ואין מרגו-ע,
ושלוה.
|
חזיון תעתועי
נובע כמי קריסטל
שבריריים
המתנפצים מול סכר
החיים.
|
אני רוצה לצרוחחחחח
חסרה לי הצעקה, הצעקה שתשחרר את הכאב שחופר לי בראש
|
אני צריכה זיון מפחדת מהריון ומחלות
אומרת רק אמת משקרת לעצמי
נותנת את כל כולי משאירה לעצמי את ליבי
|
אמא יש רק אחת...
אבל לי... לי יש ילד רק אחד...
|
העכבישה שעד עתה הייתה מכורבלת בפינתה מתגלה בחוזק נשיותה,
משלחת אל עבר גופך קור הצלה דביק ומושה אותך מעלה אל משכנה,
אסיר תודה על ההצלה נותן במתנה את זכריותך המלאה, העכבישה
מטבעה לאחר שבאה על סיפוקה מתענגת על הריגתך האיטית... ובעוד
גופך מפרפר בין חיים ומוות
|
יש מגרעות בכל אחד, אך בך טמון יסוד המפלצת רבת ראשים
המוציאה ממני אימון יסודי להצגות יחיד, אני המאסטר של ההצגות,
ראי בת שחוק שפתיי המזרימות מילים ליצור בך עולם לתפארתי."
|
ריח השושן שב והציף את אפי, נגעתי במעטפה בעדנה, מתבוננת בה
מכל עבר, לאחר דקות שניראו כנצח, פתחתי אותה בעדינות, נזהרת
שלא לקרוע את המעטפה יתר על המידה.
|
ניצוצות הכעס המשתלחים מפי כחיצי אש, מפלחים להם דרך להכאיב,
לשרוף, לצרוב בך אותות של כאב.
"אש" אתה אומר...
|
השתיקה שחדרה כמשיח שקר
המורה באצבע איתנה
על דרך נלוזה להלך בה
|
אתה נושק לילד שנולד לא מזרעך, לילד שדומה לך כשתי טיפות מים,
מבקש את סליחתו שאתה הולך ממנו בשנית, ונוטש.
ושוב מבטי נעוץ בגבך המתרחק...
עד שניפגש...
|
אל הארכיון האישי (275 יצירות מאורכבות)
|
|
ראיתי מאיפה
משתין הדג!
קומיצה ז"ל
מתלהב מזכוכית
מגדלת בבריכת
הכרישים. |
|
