|
אני חושבת שכדי לדעת ולהבין פחות או יותר את ראשה של
ע.דור תאלצו לקרוא את היצירות הבאות- אם ניתן לקרוא
להן כך, כל אחת מהן בנפרד חושפת חלק אחר מתוך הגבב
המורכב שנקרא בן אדם והיותר מורכב שנקרא ע.דור,
למעשה אני כלל לא בטוחה שניתן לסכם ושאני יכולה לספר
עליה במספר משפטים.
-"סליחה חנה.... אני משאירה את הפל' פתוח השיעור... את מבינה
אריאל ..... היא אמורה להתעורר בשעות הקרובות
|
הן נמצאות באוויר האביך
הן נמצאות שם מאתמול-
משתיים ארבעים ושבע - בדיוק.
לא- אני לא טועה... בדקתי בשעון
|
מהיום הולדת האחרון שלי הסקתי מסקנה משונה מעט...
|
בזמנים נוראים אלו, חשתי שהחיוכים ברחוב אוזלים- ואולי זה נשמע
לכם מוזר כלומר למי אכפת מהו מספר האנשים המחייכים? אך לערכתי
כל חיוך קטן יכול להפסיק מלחמה גדולה-נכון, זה נשמע מופרך אך
כל מלחמה גדולה מתחילה מאחת קטנה שמתרחשת בתוכו של אדם שקם
בבוקר לא מרוצה.
|
הוא חלה, הוא היה זקוק לרופא,
הוא פחד מבדיקה- הוא לא יכל לבטוח עוד באנשים.
אך לאחר אילוצים מצד ילדיו הוא הלך.
|
דבר אחד יש לי לומר לאומה
טפשים
|
יצור מת-
בעודו בחיים.
אין דבר גרוע יותר.
|
כואב.... מבפנים לבחוץ
מהמרכז לצדדים....
כואב.
|
אני עוצמת
מתעצמת
מתעצבת
ונשברת
|
ישנם רגעים
רגעים שכאלה
נותרים בזכרון
|
הם החליטו לחפש מקום אחר
לחיות
מרגע לרגע
מדקה לשניה החולפת
כמו תמיד
הזמנים שהכי צריכים
|
ידיה-לא ישובו ללטף אותנו.
שפתיה-לא ישובו לנשק אותנו.
מילותיה-לא ישובו להתנגן באוזנינו-לנחם אותם.
הן רק יהדהדו בהם.
|
שקצות השפתיים מתעגלות
והעניים מאירות
הלב מתחממם ונמס- אט, אט
|
רטט עובר בגבי
כל גופי מפרכס תחתייך
חושבת. על ההוא-
שהיה ולא היה
|
ריחוף ובכי. בא והולך.
החיים
לא רוצים לשקוע.
|
מוות מזדחל בפינות רחוקים
קורא לי לבוא
לוחש בתוך מוחי שירי אהבה
מרדימים
לבי שייך לו כבר שנים
עכשיו גם מוחי
|
קריאתו נשמעת ממרחקים
גלים רחוקים
בודדים
|
חלומות גדולים
מושגים
יושגו
|
הנקמה
למות
להפרד מכולם
ממנו לא
רק לא ממנו
הוא לעד- -
|
פרפרים בשדות מוקשים
נוקשים
מסרבים להפסיק
לא חדלים
|
כל כך מתאים לה למות על ידי התנגשות בצבי
|
הרצון למות בא והולך. לא- לא נכון,
הוא נשאר כל הזמן בתוך המוח
רק שאני מנסה להדחיק אותו- לשכוח, להעלים
לעיתים אני מצליחה אך שאני שנייה חושבת-
|
הדמעות מתגלגלות מעצמן, דמעה אחר דמעה- בשצף מים גועש.
מדוע?! זאת שאלה טובה.. אפילו מצויינת גם אני תוהה לעצמי בעוד
שאני מנסה ללחוץ על איזו נקודה שתעביר לי את המצב רוח הקודר
הזה. הבעייה היא שאני לא ממש יודעת מה הבעיה ואם לא יודעים מה
הבעיה אי אפשר לפתור אות
|
ובנוסף החברה המתוקה שלי, אחרי שאני מכירה אותה כבר קרוב
לשנתיים והגעתי כבר למסקנה שהיא אומנם לא שיא השלמות - אבל בכל
זאת היא בן אדם מקסים - הכלבה, לפחות כך חשבתי עד לפני יומיים
|
כשאני חושבת ומתארת את זה חיוך עולה על שפתיי-
והעניים נוצצות.
כשאני חושבת- על לשסף לה את הגרון
|
הדרך ארוכה ומפותלת ולא תמיד יודעים לאן היא מובילה...
|
מאז שאני ילדה אני שומעת -
"ענת לשמור טינה זהו דבר לא טוב" "אל תשפטי אף אחד לפני שהיית
במצבו" "ענת אל תשנאי".
ובאמת שניסיתי, אך זה נפלא- התחושה בלשנוא, בלי להאבק בזה
עוד...
|
אני עייפה... הקשר בין המוח שלי לגוף הפסיק לתפקד כבר לפני 28
שעות, כלומר, אין לי מושג מה אני עושה וגם להערכתי אין לי ממש
שליטה על זה... אפילו עכשיו הידיים שלי כותבות מעצמן והמוח לא
שולח להן שום אותות, אין קשר בינו ובינהן.
|
אני חייבת לקום ולעשות עם עצמי משהו! אבל למען האמת למי יש
כוח?!
|
עוד דבר מוזר הוא שפחות מפריע לי להיות עם אנשים מחוץ לבית,
כלומר, הייתי בטיולים שנתיים וכד' אבל ברגע שזה מגיע אליי
הביתה לארח מישהו יותר מיום אני על סף השגעון ובכלליות אני
הופכת להיות אדם די לא נחמד מישהי פעם הגדירה את זה כשמירה על
טריטוריה פרטית
|
|
|
למה מי אתה?
גרפומן
הסלוגנים
לא יודע מי אתה |
|
