|
דור הולך, ודור בא; והארץ, לעולם עומדת. וזרח השמש,
ובא השמש; ואל מקומו שואף, זורח הוא שם. הולך, אל
דרום, וסובב אל צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל
סביבותיו שב הרוח. כל הנחלים הולכים אל הים, והים
איננו מלא; אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים
ללכת. כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר; לא תשבע
עין לראות, ולא תימלא אוזן משמוע. מה שהיה, הוא
שיהיה, ומה שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל חדש, תחת
השמש. יש דבר שיאמר, ראה זה, חדש הוא; כבר היה
לעולמים, אשר היה מלפנינו. אין זכרון לראשונים; וגם
לאחרונים שיהיו, לא יהיה להם זכרון - עם שיהיו,
לאחרונה.
מוסיקה. קומפוזיציה. אהבה. אמונה. רוח. נצח. שלווה.
ברושים. שדות. לילה. שלכת. כוכבים. אור ירח. שמים.
צ'לו. חליל. כמיהה. סתיו. געגוע. הרהורים. תנ''ך.
מחשבות. כיסופים. באך. גבריאל נייט. אדגר אלן פו.
סלמון מעושן. בן אנד ג'ריס. מיץ תפוזים. היסטוריה.
שחמט. ציפורים. יהודה עמיחי. נתן יונתן. תהילים.
אגמים. יערות. פסנתר. ישראל. שירה. עננים. תכלת.
נגב. גליל. ירושלים. חתולים. דמדומים. חורף. כינור.
שקיעות. זכרונות. שוקו. מוסיקה. אהבה.
ערפל מסנוור של שנאה מאולצת ומזויפת
מכסה על קרעים עשנים
של חלומות נושנים,
כדבר שאסור להתקרב אליו או לגעת בו
|
והים יזכור.
והים יודע היטב.
כל הנחלים דם לבי
וכל הרוחות מגידות צפונותיך
אם מעוות לא יוכל לתקון
היו דמדומי הרקיע זכר אהבתך
והלכתי אני אל מקום דמדומי ארץ אהבתי אותך.
|
ואולי הפעם הזאת
לא יצמחו רק תחינות נואשות להתחזק בהן
לפסוע איתן שוב לקראת דמדומי שחר
ושוב לקוות ולייחל ולהיכסף ולהאמין ולכמוה
אולי מחר.
|
תחת רקיע קודר נפתחה הרעה. ויצאתי.
כוכב הצפון מתווה דרך בגיא נכאים.
ערפילית נגוהות מבליחה על תהום מלחשת,
בה ימוגו ידהו כל יורדיה כצל רפאים.
|
רגע דימיתי כי נגה עלי אור ישועותיך.
מבעד דמעה נימוחה הזיתי שלווה ונועם.
לילה שגיתי בהקיץ כי קראו דרור נפלאותיך.
אוי כי נדמה לי היה שאליך ייחלתי לשוא:
הרף נכספתי ואמוט.
|
מי יתן אור ליופיך,
יתיר צוהר צחור אל פיסת שמים נשכחת
ולא יהיה זה דמיון ואל יהיה זה חלום
ולא תעתוע, ודרור לאושרך
ולא אגדה
|
ממעמקים באימת נצח זעקתי מרה:
לא יבוא אור השמש במחשכים.
|
|
קניתי בגד ים
אבל הוא היה קטן
עליי |
|