|
ארמונות של חול נשטפים לים. בסופו של דבר.
בסופו של דבר....
לא יכולתי לצלם את השלולית
שלולית הדם בה התמוססה גופת האם כבובת טלאים
לא את הפחד של חברי חגי למראות אלו
ולא את בכי התמרורים של עוד יתומים טריים
|
יש סוברים שממגדלי השן, למעלה, אפשר לראות את האופק הצלול
אך ידע ידעתי
כי החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך
|
שקיעה יורדת על העיר ההיא
ושוב, הילת החמה כבכל יום
מכבה את העיר באופק
|
יד תאחז מכחול,
צבע יזדווג עם צבע
ודלתותייך יהיו להם כיריעת בד.
|
והיה כי באת אל השדה
בימים ההם
וחרשת בו הלוך ושוב,
הלוך ושוב.
|
מרחפת מעליו הטיסה
שאותה הוא מחר לוקח
הוא שוב אומר לעצמו "חבל"
אחד בפה אחד בלב לבטח
|
כשאמרת: "טוב שבאת"
ידעתי,
כי הנחת ראשך על כרית הגעגועים.
|
הלבנה ואני, פניה מול פני שלי,
"גם אתה חצי מסוהר, הבחנתי,
בני אדם כמוך ביקרוני זה מכבר
ומתי אתה אלי?
|
אתמול,
כשאני ואת דיברנו
פנים מול פנים,
רצית שאדבר על עצמי.
דיברתי.
|
החצי הזה. המחסומים שלנו.
מה תעשי כשאני אושיט לך יד
לעבור אותו?
|
עמדנו שנינו בקצה מדרגות חדרה,
היא הדליקה את האור בכניסה
ואמרה "אינני כאן".
|
זריחה עולה על העיר ההיא
וכמו כל יום מחדש
|
ימים לפני סוף תקופה
געגועים בטרם עת פקדוני.
קמעה קמעה נוגעים הם בליבי
עד אשר דמי מזוקק
מטרדת הרגע.
|
|
|
מי פה מספיק
אינטיליגנט כדי
לקרוא סלוגנים
שלי?
גרפומן
הסלוגנים
מנסה להתחכם |
|
