[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 37202604 37202604
אל היוצרים המוערכים על ידי ע ב דאל היוצרים המעריכים את ע ב ד
ביום ראשון לפנות בוקר, לאחר 12 שעות של משחק מול
מסך ישן, התרומם מכסאו השבור, הביט החוצה, בהה
בחושך, בדממה, מבט ללא כל משמעות. זה היה אז, בפעם
הראשונה שמשהו הפריע את מנוחתו. הוא שמע צחוק צרוד,
הולך ומתגבר, הולך ומתחזק. זה היה צליל צורם, אך היה
גם, קול מוכר, כאילו שהיה חלק ממנו. בהתחלה הצחוק
היה חלש, התפוגג עם הרוח הקרה. אך כמו באר, המתמלאת
טיפה, אחר טיפה, הרעש התחזק, התגבר והלך, ממש כמו
הכאב. בנקודה מסויימת הצחוק האיום היה כה חזק, כה
צורם, עד שהיה חייב לצרוח!                 ...צעקה
פילחה את האוויר, באותו רגע הצחוק נפסק, נעלם כלא
היה. הלילה חזר אל שלוותו. רגע של שקט - אותו רגע
מפחיד, הרגע בו הבין, שהצחוק המקולל הזה - היה צחוק
הטירוף של עצמו...




לרשימת יצירות השירה החדשות
עייפות וכאב,
כאב ותשישות,
מאבד רגשות, מאבד אנושיות...

"הפנים לקיר!",
הצעקה בגרמנית פילחה את האוויר...

זאת חקירה ארוכה שנמשכת ללא סוף,
ללא זכויות, ללא עדים,
עינוי ישן שמבהיר לך,
כמה אנחנו חלשים.

ימים של טירוף, הרס עצמי.

אין סיבה שיפעם,
אז שיפסיק...

עומד בקצה העולם
העולם שלי, לא של כולם,
מביט מטה אל הקצה,
רוצה... לא רוצה...

רגע של כאב שהתפרץ על הדף.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
נשים, הסכתנה!
הבה לא נוסיף
לדבר ופשוט
נתחבר לביציות
שלנו.


מונולוג מזוויע
במיוחד מהווגינה


תרומה לבמה





יוצר מס' 14533. בבמה מאז 22/9/02 0:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לע ב ד
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה