|
"אני יודע, איני משורר, רק נער נבעת מגבהות החיים"
אורי מייזלס
ואנטיוכוס?
"הוא סיוטם של יהודים" -
הוא פיוטם של ילדים!
|
הם משיחים בעוזבם נזעמים את הבר
איך שפיקאסו צייר כך לפניי
ושאני סלפן וקריקטוריסט אמן
ושהם היו מוסיפים קווי מתאר פסטלים
|
היא שותקת
אך דמעתה מזדעקת
אני צועק
אולם לבי מתפוקק
|
דוקטור שרוק שורה מזמר
משקפיים עבי מסגרת יתנודדו בקצה אפך
|
ואני מטאדור רך לבב נאבק באדוות מתנפצות
ואני שכתמים מרובבת אדרתי וגופי מנוקד עקיצות
|
ידינו הפנויות אוחזות ברפיון
בחוסר אמונה
בחוט דק
בו תלויים מיטלטלין של מה בכך
זוג בלונים סגלגלים
דוגמא ילדית בפרצופם המנופח
|
כירסום האש בתלם הדום
אחרית הפתיל חרוכה
זה מכבר
יקרנית תקוות האביון שלא נח.
|
כרונולגית הצלחות אשר קוצרים בדי עמל
עמל אומלל מאין כמוהו
|
לך בקש בארץ הנשייה
אחר ביאור לקושיה
המוגיעה דעת אדם
המטרידה מנוחת אישה
|
בוא וטבול בבוץ אני אדיר רגליי מהביצה
וכשירקדו קני הגומא חטוף מבט מבויש בבסיסם
|
הילולות מסואבות
במסבאות מעושנות
שיחה סלונית לטושה
בבית קפה ממורק
|
ישבן נמזג אל בין חרכי ספה שטופת ברק מצועצע
כמו ציפורן משוחה בלכה זולה
ובינתיים אנחנו מדגמנים אושר שכולו
מחנק זיעת נעורייך ודקירת אפי אל
בין שדייך
|
דפיה החיוורים של מחברת השירה,
מתעקשים להצהיב בטרם עת,
קצוותיה מקופלים במין רישול,
קמטוטיה כמו נחרשו במכוון,
ועולה מטחבה צחנת זדון הזילזול.
מה לא אעשה כדי להתקרא אמן דגול
|
קליע אקדח ואוזן ארנב
משמשים לעיתים כקמיעות מזל
|
התרוצצה אנה ואנה,
חלפה על פני פעמים אין ספור
כציפור נודדת שאין בטוחה היא
אל החום היא נוהה, או שמא לכפור.
|
איל ברזל הוא קיסם קצוץ זנב
אל מול עוד מילה שגורה...
|
שעות
נערמות על שעות
מועמסות על גבן הכפוף
של שעות
מאות למאות
מעות למעות
אלפים ריבוא שטרות
|
הרגע בו נעליים חדשות הופכות ישנות הוא לעולם רגע מוחמץ
עת שפעת חילופי העונות ממסמרת גופי הדויי למרבץ.
|
החיים גוברים על צלליהם המופלאים
עיתון מושלך אינו נראה מחלון רכבת הדוהרת
סחר מילים
יורש פרצופים מופתעים
|
|
|
אני יושב לי
בביתי
השעה 1:22
בלילה
כשמראה פלאים
ניצב מול עיני
סלוגן, ולא סתם
סלוגן, הסלוגן
שלי, כך ניצב
לעיני כל עם
ועדה
- המתרגש |
|
